פרשת השבוע | ישראלי מודרני

פרשת קרח

קרח(במדבר טז-יח)

הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם הִשְׂתָּרֵר.”

למרבה הצער, זה קורה כל הזמן סביבנו. אנשים נקלעים לויכוחים ולמריבות שתחילתם במחלוקת קטנה וסופם ביריבות של ממש. לעתים כשאנו שומעים על מריבה שכזו, אנו מתפתים לקחת בה חלק. אחרי הכל, גם לנו יש מה לומר בנושא, אז מדוע שגם אנחנו לא נוסיף את הפן המיוחד שלנו בתוך כל הדיון הסוער?

התורה מלמדת אותנו שיש ערך גדול דווקא לחוסר ההתערבות בויכוחים של הזולת. כאשר קורח הבין, באופן שגוי, את כוונותיו של משה רבנו כמנהיג של העם היהודי, הוא החל להתווכח ולריב עמו. אנשים רבים, במקום לשבת בצד ולא להתערב בעניינים שאינם נוגעים להם, בחרו דווקא להצטרף למחנהו של קורח. כתוצאה מכך, גדלה והתרחבה המחלוקת, עד שהביאה לפילוג רציני ביותר בקרב העם כולו.

כאשר הקב"ה הסביר לעם, שמלחמתו של קורח איננה מוצדקת כלל ועיקר, נאלצו קורח וכל עדתו להתמודד עם ההשלכות הקשות של מעשיהם השליליים. מובן שכל מי שהחליט שלא להתערב, היה מרוצה מאד מהחלטתו. התורה מלמדת אותנו, עד כמה חשוב להשתדל ולהימנע מלהיקלע לכל מריבה או ויכוח, ובוודאי כאשר מדובר בויכוח שמנהלים אנשים אחרים, בנושאים שאינם נוגעים לנו.

 

פרשת בהעלותך

"וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָהֵמָּה אֵלָיו אֲנַחְנוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם לָמָּה נִגָּרַע לְבִלְתִּי הַקְרִב אֶת קָרְבַּן יְהוָה בְּמֹעֲדוֹ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.”

האם ידעתם שבכל שנה חג הפסח מתקיים פעמיים?

ובכן, למעשה לא תמיד היו שני פסחים, אך בתקופת נדודי העם במדבר סיני, לאחר שיצאו ממצרים, הייתה קבוצה של אנשים שלא יכלו – שלא באשמתם – להשתתף בהקרבת קורבן הפסח. למרות שבאמת הייתה להם סיבה טובה, ומבחינת התורה הם לא היו מחויבים להקריב את קורבן הפסח, הם בכל זאת לא ויתרו ופנו אל משה רבנו בבקשה: "מדוע נגזר עלינו לפספס הזדמנות כה מיוחדת להתקרב לקב"ה, כמו כל שאר בני עמנו?"

משה רבנו פנה לקב"ה ושאל אותו מה לעשות. הקב"ה בתגובה, הכריז על מצווה מיוחדת וחדשה – "פסח שני". הפסח השני יתקיים בדיוק חודש אחד לאחר הפסח הראשון, והוא מיועד בדיוק לאותם האנשים שפספסו את ההזדמנות הראשונה. הוא נותן להם צ'אנס נוסף להתקרב בחגיגיות לקב"ה דרך קורבן הפסח, גם אם מדובר באיחור של חודש שלם.

אנו רואים כי היהודים הללו, לא שמחו כלל וכלל על ההזדמנות 'להיפטר' מהמחויבות של הקרבת קורבן הפסח, אלא ממש להפך. הם באמת רצו, בכל ליבם, לקיים את מה שהקב"ה ציווה עליהם לעשות. לכן החליט הקב"ה לתת להם הזדמנות שניה לשם כך.

ניתן ללמוד מכך, שאם ברצוננו באמת ובתמים לעשות משהו בעל ערך, ואפילו אם מאיזו שהיא סיבה זה נמנע מאתנו, איננו צריכים להתייאש ולהיכנע. להפך, אם נתעקש ונדבוק במטרתנו, נגלה שאנו מצליחים למלא את רצוננו בדרכים מפתיעות ומקוריות ביותר.

שבת שלום 

פרשת נשא

" מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה עַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה תִּפְקֹד אוֹתָם כָּל הַבָּא לִצְבֹא צָבָא לַעֲבֹד עֲבֹדָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד"

"אני צריך מתנדב למשימה קשה ומאומצת!"

מה המילים הללו עושות לנו? האם הן גורמות למישהו מאתנו לקפוץ ולהושיט את ידינו... או האם פשוט מתחשק לרובנו לרוץ מהר לכיוון ההפוך?

בפרשת השבוע שלנו אנו פוגשים אנשים, שקיבלו על עצמם את התפקיד הקשה והמסובך, הכרוך בפירוק המשכן ובנשיאת חלקיו הכבדים, לאורך המסע הארוך במדבר החם. מפליא הדבר, שלא הטילו את המשימה על האנשים הפשוטים ביותר בעם; להפך, היו אלה הלוויים, האנשים המכובדים ביותר בציבור, שקיבלו על עצמם את התפקיד הקשה. ולא רק שלא סירבו לתפקיד, אלא הם חשו, שממש זכו כשנבחרו לכך. אנשים המוכנים לבצע את המטלות הציבוריות, מבינים שלקיחת אחריות, איננה נטל כבד שיש לסבול, אלא שזהו אחד המקורות הגדולים ביותר לשמחה ועונג אמיתיים.

פרשת במדבר

במדבר(במדבר א:א-ד:כ)
"אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִנֶּגֶד סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד יַחֲנוּ."
כל אחד מאתנו רואה את העולם בצורה שונה ובוחר לעשות את הדברים באופן שונה. לעתים, אפילו אנשים ששואפים בחייהם להשיג מטרות זהות, ימצאו דרכים שונות לחלוטין להגיע להגשמתן.
פרשת השבוע שלנו מדגישה בפנינו את העובדה, כי עם ישראל, למרות היותו עם מאוחד בדרך כלל, היה בכל זאת מחולק בתוכו לשנים עשר שבטים נפרדים. לכל שבט היה מיקום ספציפי, שבו הוא אמור היה לצעוד, במהלך המסעות הארוכים של העם במדבר סיני. לכל שבט הייתה זהות מיוחדת משלו ולכל אחד מהם גם ניתנה האפשרות, להגשים את המטרות הרוחניות בדרכו המיוחדת, כשמטרתם של כל השבטים הייתה, כמובן, להביא אל העולם עוד רוחניות, חסד וטוב לב.
מכאן אנו יכולים ללמוד, שקיימות דרכים רבות להתייחס לעולם על כל המתרחש בו. אם נלמד לכבד ולהעריך, את הדרך האישית של כל אחד מהסובבים אותנו, נוכל להפיק מכך תועלת רבה ונזכה להפריה הדדית ומעשירה.
שבת שלום

פרשת ויקהל פקודי

"   וַיַּעֲשׂוּ כָל חֲכַם לֵב בְּעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֶת הַמִּשְׁכָּן עֶשֶׂר יְרִיעֹת שֵׁשׁ מָשְׁזָר וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי כְּרֻבִים מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב עָשָׂה אֹתָם."

לפעמים, כאשר אנו מתרגשים מאד מפרויקט חדש העומד בפנינו, יש לנו נטייה לשכוח את הפרטים הקטנים. אך במציאות, הפרטים הקטנים הם אלה שאחראים למעשה על הצלחת האירועים הגדולים והמשמעותיים ביותר.

בפרשת השבוע שלנו, אנו מתוודעים לתהליך הקמת המשכן ("המקדש הנישא" שליווה את בני ישראל במשך שנים רבות), כשהתורה מתארת בפרטי פרטים את כל התהליכים הקשורים בהקמתו. מצוין שם בדיוק מספר החלקים הנחוצים לכל פריט ופריט, גודלם המדויק, החומר ממנו הם עשויים וכן הלאה. במבט ראשון, כל הפרטים הללו נראים שרירותיים וחסרי משמעות. אולם, רק מילוי אחר ההוראות באופן מושלם, איפשר למשכן לממש את ייעודו כמרכז רוחני- עולמי, בו מורגשת נוכחותו של הקב"ה באופן כה מוחשי.

עקרון זה נכון גם לגבי כל שאיפה בחיינו. אם נקפיד לשים לב לפרטים הקטנים, נצליח להגיע בדיוק לאן שרצינו. הפרטים הקטנים הם אותם "ברגים" קטנטנים, בלעדיהם אפילו המכונה המשוכללת ביותר לא תוכל לנוע.

 

שבת שלום

Thursday the 28th. PointLink. מתנה טובה יש לי בבית גנזי ברצוני ליתנה וישראל לך והודיעם