תפריט ראשי
מידע מבקרים
- כניסות למאמרים
- 1959190
פרשת וישלח
- פרטים
- נכתב על ידי chabad
ד״ה ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו
ביאור ענין פרשה זו ע"פ פנימיות הענינים
יו"ל לש"פ וישלח ה'תשע"ג
פרשת וישלח
שנת חמשת אלפים שבע מאות שבעים ושלש לבריאה
להזמין או להקדיש את הגליונות הבאים או לשלוח הערות נא ליצור קשר עם לוי געלב 310-938-4016
This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.
או באימייל
To receive by email or to sponsor (weekly or maamar in sefer),
please call 310-938-4016, or email This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.
נדפס באדיבות:
The Print House
538 Johnson Ave. Brooklyn, NY 11237
718-628-6700
ב"ה.
פתח דבר
לקראת שבת פ' וישלח, הננו מתכבדים להגיש לקהל שוחרי התורה ולומדי', את
הקונטרס 'די חסידישע פרשה', והוא פירוש וביאור על המאמרים דפרשיות השבוע ומועדי
השנה, מלוקטים מספרי תורה אור ולקוטי תורה. ומטרתו להקל בלימוד ה'חסידישע פרשה'
בכל שבוע.
הביאור מבוסס על המאמרים המיוסדים על דרוש זה וכן על עוד 'הנחות' אחרות מאותו
הדרוש (כגון: מספר מאמרי אדמו"ר הזקן, תו"ח, מאמרי אדמו"ר האמצעי, אור התורה וכו').
גם ביאורי המושגים מיוסדים על מקומות אחרים בדא"ח אשר שם מבואר הענין באריכות
וביאור יתר (כידוע ש'דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר').
בכדי להקל על הלומד והמעיין, הגהות כ"ק אדמו"ר הצ"צ נדפסו בתור הערות
(באותיות כגון דא) בשולי הגליון ולא במקומם בגוף המאמר.
אחרי המאמר מופיעים עיונים בהמאמר (בענינים שלא הצלחתי להבין על בוריים),
המסומנים במאמר באותיות כאלוא, ומי שיש לו תשובה בידו יודיעני, והתשובות יופיעו אי"ה
בקובץ הבא, וזכות הרבים תלויה בו.
* * *
ויה"ר שנזכה לקיום היעוד "כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים", ונזכה
לשמוע תורה חדשה, "תורה חדשה מאיתי תצא", במהרה בימינו ותיכף ומיד ממש.
~ המאמר של השבוע הבא פ' וישב יהי' ד"ה שיר המעלות כו' היינו כחולמים ~
בברכת שבתא טבא,
לוי געלב
שלמה לייב גאלדמאן
יב כסלו
תשע"ג
מאמרי הספרים 'תורה אור' ו'לקוטי תורה' לאדמו"ר הזקן, קיבלו בפי הרבי את הכינוי
"די חסידישע פרשה". כשם שישנה פרשת השבוע בתורה, שנקראת בציבור בשבת,
כך יש לחסידים "די חסידישע פרשה" קבועה מדי שבת, והיא – המאמר ב'לקוטי תורה',
שנותן חיות בכל עניני השבת ופרשת השבוע.
בכינוס השלוחים תשנ"ב פרשת חיי שרה כ"ה מר-חשון, מבה"ח כסלו דיבר הרבי לכל השלוחים אודות "די חסידישע פרשה",
ואמר בסוף השיחה שלימוד כל התורה אור לקוטי תורה הוא אחד מהדברים שימהר את הגאולה, וזל"ק:
"ובפרט דורך דעם וואס מ'נעמט אן אויך די החלטה טובה צו לערנען גאנץ ספר תורה אור ולקוטי תורה
כל חלקיהם עד סיומם . ."
This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.
ניתן להשיג 'די חסידישע פרשה' בכל שבוע באימייל
אלפים מאנ"ש ומאחינו בני ישראל שיחיו לומדים את ה'חסידישע פרשה' באופן המובן ושוה לכל נפש.
פרוייקט זה נוסד לרגל שנת המאתיים להסתקלות-הילולא של כ"ק רבינו הזקן נבג"ם.
The Print House תודתינו נתונה לכל אחד ואחד מהמסעיים והמאפשרים לפרוייקט חשוב זה, ובפרט לבית הדפוס
.NY
ומאמצינו להוציא לאור בקרוב ספרים עם מאמר לכל שבת ומועד בעזרת ה' יתברך.
בטוחנו שלימוד החסידות באופן ד'יתפרנסון מיניה' מחיש את התגלות משיח צדקינו בקרוב ממש.
מערכת "די חסידישע פרשה".
מאמר ד"ה
ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו
תורה אור פרשת וישלח דף כה
ב"ה. תו"א פ' וישלח, ד"ה ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו [כה, ג – כו, א]
"וַ יקַ ה 1 מן הַ בּא בּ ידוֹ מ נ חה ל ע שו א חיו
. כוּ'" 2
"הנה, כדי להבין כללות ענין המנחה ששלח יעקב לעשו
אחיו, שזהו מדבר כמו שיהיה לעתיד לבוא אחר כל הבירורים
דרפ"ח כו', שיהיה עשו נקרא אחיו של יעקב, הנה, תחילה יש
להבין בכללות ענין הקרבנות דעכשיו" (תו"ח ד"ה זה).
הנה, כל הקרבנות נקראות בשם 'מנחה'.
"בדרך כלל אף על פי שיש כמה מיני קרבנות מן הצאן
ובקר – עולות ושלמים, שכללותם נקרא בשם מנחה דוקא,
ולא קרבן מנחת סולת לבד נקראת מנחה, כי כל קרבן דומה
להקרבת מנחה ודורון לפני מלך ושר, כמו 'הקריבהו נא
לפחתך' כו׳ . . ויש להבין למה נקרא הקרבן בשם מנחה
דוקא" (תו"ח ד"ה זה).
[מביא ראיה לזה דכל הקרבנות נקראות בשם
'מנחה':]
כמו שכתוב "והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו
ומחלבהן 3, וישע ה׳ אל הבל ואל מנחתו" 4 כו׳ 6.5
:Âχ ÌÈ¯Ó‡Ó ÏÚ „ÒÂÈÓ ‰Ê ˘Â¯„ Ï˘ ¯Â‡È·‰ (1
ıȘ ˙ÂÁÈ˘‰ ¯ÙÒ .Ò 'Ú ‰"Ò˜˙ Ó"‰Ò· ÂÒÙ„ ˙¯Á‡ ˙ÂÁ‰ '·
.50 'Ú ˘"˙
.‰Ê ˜ÂÒÙ ÏÚ ˙"‰Â‡ .‰Ê ‰"„ Á"Â˙
Ì˘ ÌȯˆȘ .˙ÂÙÒ‰ ÌÚ ¯Ó‡Ó‰Ó ˜ÏÁ ,ËÓ 'Ú Ê"ί˙ Ó"‰Ò·
.ÍÏÈ‡Â Ê 'Ú
2) בראשית לב, טו.
3) בראשית ד, ד.
4) בראשית ד, ב.
הרי שהיו בכורות צאנו נקראות בשם 'מנחה'- ולא
רק הקרבן מנחה שבא מסולת וכו' נק' 'מנחה'.
ויובן זה- מהו הטעם שנקראות כל הקרבנות בשם 'מנחה' –
על פי הקדמה:
כי נודע כי "אני הוי"ה לא שניתי" 7 כתיב, ו'לית
מחשבה תפיסא ביה' 8, ואינו בגדר עלמין כלל,
ואף על פי כן, "כי ממך הכל" 9 כתיב.
ידוע הפירוש הפנימי במה שכתוב "'אני הוי' לא
שניתי' 10 – שאין שום שינוי אצלו יתברך בין קודם בריאת
העולם לאחר שנברא.
וכמאמר: 'אתה הוא קודם שנברא העולם, ואתה הוא
לאחר שנברא' כו', ורצונו לומר: שאין שום שינוי והתפעלות
ח"ו אצלו יתברך מבריאת העולם" (לקו"ת פ' אמור ד"ה ונקדשתי).
5) "וכן דוד אמר לשאול 'אם ה' הסיתך בי ירח מנחה' כו', שכוונתו כל
קרבן ולא קרבן מנחת סולת דוקא כידוע" (תו"ח ד"ה זזה).
6) (הגם שהיה קרבן מנחה בפני עצמו, כמו מנחת סלת ומחבת כו'.
אך, כל התורה היא כלל ופרט- ובכללות יותר כל הקרבנות נקראות
בשם 'מנחה', וכן תפלה שכנגד קרבנות, כל התפלות בכלל נקראות
'מנחה', ותפלה מנחה בפני עצמה היא פרט. ועיין בתשובות אמונת
שמואל סימן כ׳)
7) מלאכי ג, ו.
8) תיקוני זהר בהקדמה (יז, א).
9) דברי הימים-א כט, יד.
10 ) פירוש כתוב זה על פי פשטות הוא, "אני ה' לא שניתי" – לא נשתנה
דעתי ממה שהי' מאז לאהוב את הרע, לא כמו שאמרתם 'כל עושי רע טוב
בעיני ה''. "ואתם בני יעקב לא כליתם" – אבל אתם לא כליתם מִפָנַי, ואף כי
תמותו ברֶשַע מבלי משפט גמול, הנה, לעתיד כאשר תעמדו בתחיה, הנכם
גם אז בְּיָדִי , ואז תקבלו הגמול הראוי (ע"פ מצו"ד).
8
"פירוש: 'הוא' ממש בלי שום שינוי, כדכתיב: 'אני ה'
לא שניתי'. כי עולם הזה וכן כל העולמות העליונים אינם
פועלים שום שינוי באחדותו ית' בהבראם מאין ליש, שכמו
שהיה 'הוא לבדו הוא יחיד ומיוחד' קודם הבראם, כן 'הוא
לבדו הוא יחיד ומיוחד' אחר שבראם, משום דכולא קמיה כלא
חשיב וכאין ואפס ממש" (תניא פרק כ').
"והיינו, לפי שהוא יתברך מובדל מכל העולמות" (לקו"ת
שם).
היות שהוא ית' מובדל ומרומם מכל העולמות כולם,
לכן אין בריאתם פועלת שום שינוי בו ית'.
כמו על דרך משל באדם המדבר לחבירו, גם בעת
דיבורו יכול לטלטל חפץ על השולחן ולזוזו ממקום למקום.
היינו, מפני שטלטול חפץ זה הוא מעשה קטן וכאין נגד
האדם, ולכן יכול לדבר בשעת מעשה, ואין טלטול זה פועל
שום שינוי באדם.
כמ"כ כל העולמות הם כאין ממש נגדו יתברך, ולכן
בריאתם והתהוותם אינה פועלת שום שינוי בו יתברך. כי
הקב"ה הוא בלי גבול ולמעלה לגמרי מכל גדר השתלשלות
העולמות. ונמצא, שהעולמות אינם אפי' בגדר ויכולת לפעול
בו יתברך שינוי. 11
- נמצא מובן מכל זה, אף שכל העולמות כלא חשיב
לגבי' ית', מ"מ כולם באים ממנו ית', וזה תמוה לכאו', כי,
אם הוא ית' למעלה לגמרי מן הכל ואין לו שייכות אל
העולמות כלל, איך הם באים ממנו – אין לך שייכות גדולה
מזז?!
[והתירוץ לקושיא זו הוא:]
אך, [התהוות העולמות] הוא על ידי 'זיו' והארה,
"הודו על ארץ ושמים כו׳" -12 פירוש: התהוות ארץ
ושמים הוא ע"י בחי' 'הודו' ית' בלבד, דהיינו, זיו והארה
ממנו. 13
11 ) וכאילו נאמר שנמלה הרוחשת על הקרקע תפעול שינוי באדם ההולך
ברחוב, נמלה זו היא כ"כ קטנה עד שאינה נחשבת למאומה נגד האדם (עיין
בחסי' מבוארת ד"ה להבין הטעם שיו"ט של פסח הוא ביום שנעשה הנס, בההערות
שם).
12 ) תהלים קמח, יג.
13 ) כי ענין ההוד הוא אינו חלק מעצם האדם, אלא רק הארה חיצונית ממנו
לזולתו.
התהוות כל העולמות יתכן מבחינת הארה דהארה של
אלקותו ית' בלבד. כי כל העולמות – עליונים ותחתונים –
הם בעלי גבול ותכלית, ויש להם גדר וציור מסויים. משא"כ
אור אין סוף ב"ה, שכשמו כן הוא, דאין לו סוף, ולכך, אילו
היה ההתהוות ישר מבחי' האור אין סוף, הרי לא היו
העולמות בבחי' גבול, אלא היו כמו האור שמהווה אותם –
בבחי' בלי גבול ממש. ולפיכך, הוצרך הקב"ה לצמצם אורו
הבלתי מוגבל כדי שיהי' הארה חיצונית מאלקותו ית', אשר
מבחי' כזו אפשר להיות ענין התהוות העולמות המוגבלים.
וזהו ענין "בחינת הארה דהארה", שהוא הארה חיצונית מאוד
מהאור אין סוף, שהוא רק הארה דהארה מהמקור – האור
אין סוף. 14
וגם [מ]הארה זו עצמה [שבא] מעצמותו ית׳, לא היו
העולמות יכולים לקבל חיות ושפע – להיותן
בבחינת גילוי עולמות – כי אם על ידי
'השתלשלות'. 15
גם מהארה זו עצמה הנמשכת מעצמותו ית' לצורך
התהוות העולמות, לא היו העולמות יכולים לקבל חיות ושפע,
מאחר שהם עולמות גלויים, היינו, שהם מרגישים את עצמם
כמציאות בפני עצמם נפרדת מאלקות, ואינם כלולים ובטלים
במקורם למעלה, ומכיון שכן, הרי הארה זו שמתפשטת ישר
מעצמותו ית', היא עדיין למעלה מלהיות מתקבלים
בהעולמות הבעלי גבול. ולפיכך, הארה זו צריך לירד בדרך
השתלשלות למטה מטה, פוחת והולך, כדי שתהי' בערך
להשפיע חיות פנימי אל העולמות הגלויים.
[מבאר מהו ענין 'השתלשלות' זו של ההארה:]
14 ) כמו עד"מ מרב ותלמיד, דכאשר הרב רוצה ללמד סברא עמוקה עד
למאד לתלמיד קטן, שבאין ערוך ממנו – הרי הוא צריך לצמצם את שכלו
כפי שהוא מבין הסברא בעצמו, עד שהוא יהי' בערך להיות נקלט ונתפס
במוחו של התלמיד. וע"י צמצום זה נמשך אל התלמיד הארה חיצונית לבד
מעצם הסברא כפי שהוא בשכל הרב.
15 ) "וזהו שכתוב 'כי נשגב שמו לבדו, הודו על ארץ ושמים', פירוש: שרק
הזיו וה'הוד' של 'שמו' יתברך, הוא מתלבש בארץ ושמים להחיותם . . . אבל
'שמו' עצמו, הוא 'קדוש' ומובדל ו'נשגב לבדו'" (לקו"ת פ' אומר ד"ה
ונקדשתי).
9
דהיינו, כשלשלת 16 – הארה, והארה דהארה. וכל
מה שיורד ומשתלשל מטה מטה, הוא הארה
דהארה מהעליון ממנו כו'.
וכל מיני מדרגות ברבוי התחלקות העולמות
ועליות וירידות, הכל הוא בבחינת 'זיו' והארה –
אם רב, ואם מעט.
כל המדריגות בסדר השתלשלות זו, הנה, כולם באים רק
מבחי' זיו והארה ממנו ית' לבד (הארה דהארה כנ"ל). רק
שבעולמות העליונים מתגלה אורו ית' באופן רב יותר, כי הם
כלים יותר מתאימים לאור אלקי. ואילו בעולמות התחתונים,
מאחר שהם מרגישים את עצמם למציאות בפני עצמם, לכך,
אינם כלים כל כך להתגלות אורו ית', ומשום זה הארה זו
מתגלית בהם באופן מיעוט יותר.
ויש בזה- בההארה – כמה מיני מדרגות זו למעלה
מזו, כמו עולם הבא, ותחיית המתים, ואלף הז׳ –
'יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולם' 17 , שהוא
עילוי אחר עילוי, והכל הוא ב'זיו' וההארה כו'
[ממנו ית' לבד].
[ובזה מתורצת השאלה דלעיל: אם כל העולמות
הם 'כלא חשיב' לגבי' ית', אזי, איך יכול להיות
שכולם מתהווים ממנו ית', כדכתיב 'כי ממך הכל' –
כי התהוות העולמות הוא בא מההארה דאלקותו ית'
ולא מהקב"ה עצמו. כלומר: הקב"ה עצמו אכן
למעלה לגמרי משום שייכות למציאות והתהוות
העולמות, ועל זה כתיב 'אני הוי' לא שניתי' – שלגבי'
עצמותו ומהותו ית' שאין לו שום שייכות להעולמות
(כי הוא למע' מהם לגמרי) אין שום שינוי מקודם
שנבראו העולמות ולאחר שנבראו. ועל זה איתא
בזהר ד'לית מחשבה תפיסא ביה' – 'ביה' בעצמותו.
16 ) ענין סדר השתלשלות הוא – דכל העולמות עם כל פרטי המדריגות
שבהם, נקראים בשם 'סדר השתלשלות' - מלשון שלשלת. דכמו שלשלת
עשוי' מטבעות האחוזות וקשורות זו בזו, שכולן יחד מהוות שלשלת אחדת
ארוכה, כמו כן כל העולמות עם כל פרטי המדריגות שבהם, הם כמו טבעות
של שלשלת אחת, שכן כל עולם, וכן כל מדריגה ומדריגה שבכל עולם, יורד
ו'משתלשל' בסדר מסודר מן העולם והמדריגה שקדמו.
וכמו עד"מ באדם, הרי הדיבור 'משתלשל' ממחשבה, דקודם כל האדם
חושב באיזה ענין, שבמחשבתו האותיות הן רוחניות עדיין, ומאותיות
המחשבה משתלשלות ויורדות אותיות הדיבור, שהן מדריגה פחותה מאותיות
המחשבה, כי הדיבור הוא אותיות גשמיות המלובשות בקול גשמי.
17 ) סוף מס' תמיד.
אבל מההארה הנפרשת ממנו ית' ע"י צמצומים
רבים, מזה יכול להיות ההתהוות, ועל זה כתיב 'ממך
הכל' – מהזיו והארה ממנו ית' הוא 'הכל']
[בכדי להבין שורש בחי' יעקב ועשו למעלה, יש
להקדים תחילה (ע"פ תו"ח ד"ה זה):]
והנה, יש ב׳ מיני השתלשלות:
בהארה זו גופא הנמשכת מן מעצמותו ית' ישנם ב' מיני
גילויים והשתלשלות (אמנם, שתי מיני אורות הללו שיתבארו
להלן אינם עצמותו ית' ממש, כי אפילו האור הנעלה ביותר
הוא רק התפשטות והארה וגילוי ממנו ית' לבד).
[מין הא':]
השתלשלות האורות בכלים בבחינת פנימיות,
שהוא לפי ערך הכלי, שהכלי יכול להגבילו.
- זהו על דרך ענין אור ה'ממלא כל עלמין': אור
הממלא כל עלמין הוא אורו ית' המוגבל שהקב"ה המשיך
והאיר מעצמו בכדי להחיות את העולמות בחיות פנימית.
דהיינו, כמשל הנשמה הממלא את הגוף ומשפיע בו חיות
פנימית. וענינו וגדרו של אור זה הוא שמתלבש ונקלט ונרגש
בתוך המקום והמדריגה שמאיר בו. וכמו עד"מ בשכל, כאשר
אדם שומע דבר חכמה מחבירו ומבין אותו, הרי 'אור השכל'
נתפס ונקלט במוחו. דהיינו, שאור הממלא נמצא בגילוי באיזה
מקום שהוא, כלומר שאור זה נרגש במקום ששורה ומתלבש.
ולכן נק' אור הממלא כל עלמין, שאין הכוונה רק שנמצא
בתוך העולם (שהרי גם אור הסובב נמצא בתוך העולם ממש,
כמ"ש בתניא פמ"ח), אלא שהעולם משיג ותופס וקולט את
החיות שמאור הממלא כל עלמין ונרגש בו עד שמתאחד
עמו. 18
ומאחר שאור זה הוא מוגבל לפי ערך הכלים של
הברואים, לכן נקרא 'אור פנימי', דהוא כאשר ההשפעה
18 ) וזוהי הסיבה לשני גדרים באור הממלא: א', באור זה בהכרח שיש
בחינות ומדריגות שונות, שכן משום שאור זה ענינו הוא שמתלבש ומתגלה
בכל מדריגה לפי ערך הכלים שלו, אם כן, מוכרח אשר יהי' חילוקי מדריגות
באור זה תלוי במהות הכלי שמאיר בו, אם הוא יותר כלי אליו, אזי יתגלה בו
מדריגה יותר עליונה מאור זה, ואילו אם הכלי הוא יותר גשמי וכמציאות
בפני עצמו, הרי יתגלה בו מדריגה יותר תחתונה מאור זה. וב', ממילא אור
זה גם מתגלה ומתלבש בעולמות בסדר והדרגה, דהיינו, תחילה הוא מתגלה
ומאיר במדריגה יותר עליונה שהיא בבחי' כלי יותר ראוי לאור זה, ואח"כ
מתצמצם ויורד למדריגה יותר תחתונה ומתגלה ומתלבש בה.
10
אלקית נרגשת מאוד באדם, עד שנקלטת בחושיו באופן שהוא
משתנה לגמרי על ידה.
[מין הב':]
ויש בבחינת 'מקיף', דהיינו, שאינו מוגבל בכלי.
- זהו על דרך ענין אור ה'סובב כל עלמין', אור הסובב
כל עלמין הוא הגילוי ממנו ית' בבחי' בלי גבול ממש,
שמחמת גודל מעלת אור זה אינו יכול להתגלות ולהתלבש
באופן פנימי בתוך העולמות והנבראים. וכמו עד"מ מרב
ותלמיד, דכאשר אומר הרב סברא נעלית ומופשטת מאד אל
תלמיד קטן, הרי הגם שהתלמיד יכול לזכור ולומר כל
האותיות של הסברא ההיא, אבל לא הבין אותה כלל, ולא
נתגלה ונקלט במוחו כלל. דהיינו, שאור זה דסובב כל עלמין
נמצא בתוך כל העולמות (כפי שיבואר לקמן שהוא עיקר
חיות העולמות), אבל אינו נרגש ונתפס בהם בבחי' גילוי, כי
הוא למעלה מעלה מבחי' וגדר גילוי. 19
והיות שאור זה הוא בבחי' בלי גבול ולמעלה לגמרי
מהתלבשות פנימי בכלים של הברואים, לכן נקרא 'אור מקיף'
היינו, שהגם שהאדם מרגיש את ההשפעה, מכל מקום אין
האור נקלט בשכלו וחושיו, ונשאר כדבר שרחוק ממנו שאין
לו השפעה עליו.
ויובן זה בעבודת ה׳ שבלב – זו תפלה 20 ברשפי
אש:
ב' בחינות אלו בהשתלשלות אורו ית' יתבארו על פי
משל בעבודת התפלה בהתעוררות אהבת ה'. שישנן ב' מיני
אהבות, וכל א' היא כנגד א' מן הב' מיני השתלשלות לעיל,
כפי שממשיך.
שכאשר האהבה באה מהתבוננות "כי הוא
חייך" 21 , וחיי החיים של כל העולמות, נמשך מזה
19 ) ולפי זה יוצא גם שתי הגדרים באור זה, א', אין חילוקי מדריגות באור
זה, שכן מאחר שאין התגלותו תלויה במהות כלי המקבל, כי הוא למעלה
לגמרי מהם, לכן הוא נמצא בכל מקום בשוה ממש, שמעלה ומטה שוים
קמיה, וכחשיכה כאורה ממש. וכמו שלגבי בלי גבול, אין מספר גדול קרוב
יותר אליו מן מספר קטן, כי כולם אינם בגדרו כלל. וב', ממילא כשאור זה
נמשך, הוא נמשך בכל העולמות כולם בבת אחת, בלי סדר והדרגה, כפי
שהוא באור הממלא.
20 ) סוף מס' תענית.
(21
תשוקת הנפש כאשר תוכל שאת לפי מזגה
ותכונתה.
כאשר האדם מתבונן בזה שהקב"ה 'הוא חייך' ממש,
נמשך מזה אהבה עזה ותשוקת הנפש לדבקה בו ית', דכשם
שהאדם רוצה בחיי נפשו, וכאשר הוא מרגיש חלוש הרי הוא
רוצה שתשוב נפשו אליו, כמו כן על ידי התבוננות זו שבאמת
חיותו נמשכת ממנו ית' לבד, הרי יבוא לידי רצון גדול לדבקה
בו ית', כי הוא חיותו האמיתי, וחיי החיים כולם.
והנה, מאחר שאהבה זו מתעוררת באדם מחמת
ההתבוננות באורו ית' המתלבש בתוך העולמות (אור הממלא
כל עלמין כנ"ל), שהוא אור מוגבל לפי ערך העולמות,
שיכולים לקבל שפע וחיות מאור זה, לכך, גם האהבה שנולדה
מזה היא מוגבלת ולפי ערך כלי לב האדם, ואפשר לאדם
להרגיש אהבה זו בליבו, ויכול לסבול תשוקה נפשו בזה, כי
אינו יותר מכדי מדתו.
והרי זהו על דרך מין הא' הנ"ל בהשתלשלות אורו ית'
באופן פנימי, שהוא לפי ערך הכלי, והכלי יכול להגבילו.
מה שאין כן כשהאהבה באה מחמת שישים אל
לבו ויעמיק בעומקא דלבא כי "אני ה׳ לא
שניתי" 22 כתיב, ו'לית מחשבה תפיסא כו׳ [ביה
כלל]' 23 , אשר על כן- מכיון שהכל הוא כלא ממש חשיב
קמי' ית', תכלה אליו נפש כל חי, להבטל
במציאות ולהתכלל ב'אחד' ממש.
ואילו כאשר האדם מתבונן באורו ית' הבלתי בעל גבול,
שעל אור זה נאמר 'אני הוי' לא שניתי' (אור הסובב כל
עלמין), אשר מצד אור זה הכל קמיה ית' כלא חשיב ממש,
וכאילו אין שום עולמות במציאות כלל – הרי מסקנת
התבוננות זו תהי' רצון חזק עד למאוד לעלות ולהבטל
במציאות לגמרי להתכלל באלקות, כי למה ירצה בעולמות
כאשר באמת אינם מציאות אמיתית, והמציאות האמיתית
היחידה היא מהותו ועצמותו ית'.
נמצא, אשר תכונת אהבה זו שונה לגמרי מן האהבה
ד'כי הוא חייך' כנ"ל, דמכיון שכאן האדם מתבונן על אורו
ית' הבלי גבול – ולגבי אור זה כאילו אין העולמות במציאות
– הרי נולד ומתעורר מזה אהבה בלתי מוגלת לגמרי, שאין
22 ) מסומן לעיל.
23 ) מסומן לעיל.
11
לב האדם יכול להכילה ולסבלה כלל, כפי שממשיך לבאר
בסמוך.
ולכן, כאשר ישים אל לבו גם כן ריחוקו מאין סוף
ב״ה – אשר ירדה הנפש ותרד פלאים 24 ב'עלמא
דפרודא' כו', תהי התגברות האהבה ביותר מאשר
תוכל שאת, עד שאין כח בנפש לכלוא את
האהבה רבה.
עוד פרט בהתבוננות זו באורו ית' הסובב כל עלמין הוא
כאשר האדם מעמיק דעתו וישים אל ליבו גודל הירידה של
נפשו למטה מטה בעולם כזה שלא נראה בו אלקות, ומחמת
הכרה זו בגודל ריחוקו ממנו ית' הרי יתעורר מזה אהבה חזקה
מאוד, כי ירצה וישתוקק לעלות שוב לשרשו למעלה
ולהתכלל באלקות. ומכיון שאהבה זו באה מחמת אורו ית'
הבלי גבול, גם האהבה תהי' בבחי' בלי גבול, היינו, "תהי
התגברות האהבה ביותר מאשר תוכל שאת, עד שאין כח
בנפש לכלוא [ולהכיל] את האהבה רבה" (ל' אדמו"ר הזקן לעיל).
ואהבה זו היא על דרך מין הב' של אורו ית', היינו, אור
הסובב כל עלמין שמחמת גודל מעלתו אינו יכול ליכנס
בפנימיות בעולמות, אלא מקיף עליהם מלמעלה, היינו, שאינו
מתגלה בתוכם.
. וזהו בחינת "בכל מאדך" 25
על אהבה גדולה זו הנולדה מחמת ההתבוננות באורו ית'
הסובב כל עלמין כתיב 'ואהבת את ה' אלקיך וכו' בכל
מאודך'. ד"מאד הוא לשון ריבוי, [דהיינו] הרבה יותר מכדי
מדתו" (תו"א תשא פו, ב). זאת אומרת שלשון 'מאד' מורה לא
רק על ריבוי גדול מאד, אלא על ריבוי שלמעלה ממדה וגבול.
וזהו בחי' אהבה זו שתוכנה היא ש"תכלה אליו נפש כל חי,
להבטל במציאות ולהתכלל ב'אחד' ממש" (ל' אדמו"ר הזקן
לעיל), דהיינו, אהבה בלתי מוגבלת לגמרי, עד שאין לב האדם
כלי להכיל אותה.
'בחילא יתיר' 26 כו'.
(24
25 ) דברים ו, ה.
26 ) ראה זהר הקדוש ח"א קכט, ב.
ועל אהבה כגון דא – שהיא למעלה מכדי שתוכל נפשו
שאת – איתא בזהר שהיא 'בחילא יתיר' – ביותר תוקף,
היינו, שאהבה זו איננה כמו אהבה רגילה שמתעוררת בלב
האדם, שבכח ליבו להכיל אותה, ולהרגיש יותר קירוב
לאלקות, משא"כ אהבה זו היא בהתגברות כל כך עד שאין
כח בלב האדם לסבול אותה.
והנה, כתיב "פני אריה אל הימין, ופני שור
. מהשמאל" 27
כתיב בנבואת יחזקאל שראה מרכבה עליונה שבה היו ד'
פנים, פני אריה, פני שור, פני נשר, ופני אדם. ומבואר בתורת
הסוד אשר ד' פנים אלו באמת הם השושרים ומקורים לנפשות
ד' מיני נבראים, דשורש כל הבהמות הוא מ'פני אריה',
ושורש נפשות החיות הוא מ'נפי שור', ושורש כל העופות מן
ה'פני נשר', ושורש נפשות בני אדם מ'פני אדם'. וכתיב 'פני
אריה אל הימין, ופני שור מהשמאל'. וממשיך לבאר הענין
בזה דבחי' פני האריה שייך לצד ימין דוקא ואילו השור לצד
שמאל.
שבחינת 'פני השור' הוא למטה ממדרגת האריה
במרכבה, שבחינת 'פני אריה' הוא אל הימין כו׳.
- כי ענין הימין קאי על בחי' החסד כידוע (כדאיתא
בזהר 'חסד דרועא ימינא'), ותוכן ענין החסד הוא התפשטות
וגילוי אלקות בלי שום צמצומים כלל, כמו ענין החסד
בפשטות, שהאדם נותן דבר לזולתו בלי להתחשב כלל אם
הוא ראוי לזה. וענין השמאל קאי על בחי' הגבורה, ותוכן
ענין הגבורה הוא הצמצום וההעלם על אלקות.
ולפי זה נמצא שבחי' הימין והחסד הוא נעלה יותר
מבחי' השמאל והגבורה, מחמת שישנו גילוי אלקות ממש.
ואף על פי כן, למטה בעולם הזה, הרי השור הוא
בהמה טהורה, והארי הוא חיה טמאה!
- לכאורה אם בשרשם למעלה האריה הוא למעלה יותר
מבחי' השור, הרי לפי זה היה צריך להיות גם כן
בהשתלשלותם למטה בגשמיות, שהאריה יהי' במדריגה יותר
עליון מן השור, אך, אנו רואים שההיפוך הוא האמת,
דהאריה הגשמי היא חיה טמאה, והשורה בהמה טהורה,
27 ) יחזקאל א, י. ראה סה"מ תרכ"ז ע' נ.
12
ובודאי דבר טהור וכשר הוא במדריגה יותר נעלית מדבר
טמא.
: והענין 28
- ליישב ולתרץ סתירה זו.
[בכדי להבין הבא לקמן יש להקדים הקדמה
קצרה בענין עולם התהו ועולם התיקון:
עולם התהו, הוא עולם שמאיר בו אורות גבוהים
מאד ובלתי מוגבלים, ולעומת זאת שורש ומקור
האדם הוא מבחינת עולם התיקון, שהוא עולם יותר
נמוך שבו מתגלה הארה אלקית מוגבלת יותר.
וזהו סוד הכתוב 'אלה המלכים אשר מלכו בארץ
אדום לפני מלוך מלך לבני ישראל'. דעל פי פשטות
פסוק זה מדבר על מלכי אדום שמלכו לפני מלכי
ישראל. והכוונה הפנימית בזה היא שקאי על הז'
מדות וספירות עליונות שהיו בעולם התהו שלמעלה
מעולם התיקון. וזהו שמלכו 'לפני מלוך מלך לבני
ישראל', דהיינו, שבמדרגה הם 'לפני' ומקודם
(למעלה) ממדרגת ישראל. כלומר: שבעולם התהו
היה גילוי אלקי נעלה מאוד, למעלה מהאור המוגבל
דעולם התיקון (שרש בני ישראל). ושורש כל הדברים
הגשמיים הוא מעולם עליון זה, ועל כן, יש בכוחם
להחיות את נפש האדם, ששרשו למטה מהם.
אמנם, מפני שאור זה של תוהו הי' במדרגה
נעלית מאוד, הרי לא יכל העולם ההוא לסבול אותו,
ובמילא נעשה 'שבירת הכלים'. דהיינו, כמו עד"מ
אדם המסתכל ישר על אור השמש, שכלי עיניו
מתקלקלים מפני עוצם גילוי ובהירות האור, שלא
יכולים לסבלו. וכך היה למעלה בעולם התהו,
שהאור שם הי' במדרגה גבוה מאד, למעלה
מהתלבשות בכלים שהם בעלי גבול. וזהו מה שכתוב
בהמשך הפסוקים 'וימלוך וימות' על כל ז' מלכי
אדום, דזה מורה על השבירה והנפילה שהיתה שם
מחמת גודל מעלת האור. ולכן, כאשר אורות אלו
נפלו עד למטה בעולם הזה, הרי נפלו למטה ביותר
בתוך הדברים הגשמיים, ונראים שהם במדריגה
נמוכה יותר ממעלת נפש האדם. אולם מצד שרשם
של הדברים הגשמיים הרי הם בעולם התהו, ומצד
שורש עליון זה יכולים הם ליתן חיות בנפש האדם.]
28 ) ראה ביאור התירוץ בביאוה"ז לאדה"א כז, רע"ד. ובאוה"ת בלק ע'
א'מז.
כי אדרבה, מה שהוא למעלה במדרגה יותר גבוה,
אין לו התלבשות בכלי למטה להיות גילוי בחינתו
כמו שהוא למעלה בקדושה.
[ולדוגמא (הנ"ל בהאריה):]
, וכמו אריה שהוא בחינת גבורה, 'גבור כארי' 29
שהוא התגברות האור במאד מאד, עד שאי אפשר
להיות שורה ומתגלה קדושתו למטה בכלי שנכלל
בקדושה – וכמו בהמה טהורה – אלא על ידי
דרך נפילת האור ברפ״ח נצוצין שב'שבירת
הכלים' בג׳ קליפות הטמאות, ואז הוא בחינת חיה
טמאה, שמקבל חיות מנפילות הנצוצים מאַ רי
דקדושה.
אבל לא בהתגלות בחינת אריה בדרך
השתלשלות והתלבשות (פנימי) כבבהמה טהורה,
רק בחינת מקיף מלמעלה.
והוא בחינת לבונה כו׳, כמו שכתוב במקום
. אחר 30
בחינת אור מקיף זה שמשפיע חיות לקליפה באופן
מקיף, היינו, לא בהתגלות – הוא הוא בחינת לבונה שבסממני
הקטורת.
וביאור הענין הוא:
"הנה, יש י״א סממני הקטרת: הצרי, והצפורן כו׳, והם
כנגד 'יו״ד כתרין דמסאבותא' [- עשר כתרים של טומאה],
שהוא החיות שבקדושה המחיה את 'זה לעומת זה' [-
קליפה], כמו שיש בקדושה י' ספירות, כך יש ממש בקליפה
הארה מי' ספירות דקדושה.
אך, בקדושה 'עשר ולא תשע, ולא י"א', ובקליפה הוא
י״א סממני הקטורת.
והענין: כי ע״י החיות שנמשך בקדושה, הנה, כתיב
'וצבא השמים לך משתחוים', שהם בטלים מחמת שמשיגים
החיות שנמשך עליהם מקדושתו ית׳. משא״כ הקליפות, הם
29 ) אבות פ"ה, מ"כ.
30 ) לעיל בתו"א פ' תולדות ד"ה ראה ריח בני. וראה באוה"ת פ' פנחס ע'
א'קפו.
13
מגביהים את עצמם כנשר כו' בחוצפה. והיינו, לפי שהחיות
הנמשך אליהם הוא אצלם בסוד גלות, ולפיכך, הגם שנמשך
אליהם מחיות דקדושה, אינם בטלים, ואדרבה, מגביהים את
עצמם כנשר כו׳, והחיות שנמשך להם הוא נבלע בתוכם.
אך, כיצד הם חיים וקיימים מקדושה, מאחר שהחיות
נבלע בתוכם?
הנה, זהו ענין לבונה שבי״א סממני הקטורת, שהוא אור
המקיף עליהם מלמעלה, ואינו נבלע בתוכם. ולפי שהוא אור
המקיף מלמעלה מן הדעת שלהם, ואינם מרגישים בו, והחיות
שנמשך להם בפנימית נבלע כנ״ל, לפיכך, הם מתגאים
ומגביהים את עצמם בחוצפה כנ״ל. ובחינת לבונה הוא
המחבר י' ספירות דקדושה להאיר לעשר ספירות דמסאבותא.
והוא 'רישא דעשו', דהיינו, בחינת המקיף מלמעלה, הוא
נכלל 'בעטפוי דיצחק' ממש – בקדושה" (תו"א פ' תולדות ד"ה
ראה ריח בני).
[ועל פי זה יובן בענין השורש של יעקב ועשו
למעלה:]
וזהו שעשו היה בכור, שהוא מבחינת "לפני מלך
מלך כו׳ [לבני ישראל], בהר שעיר בארץ אדום
. כו׳" 31
הסיבה הפנימית לזה שעשו היה הבכור – דזה מורה
שהוא מבחינה גבוה יותר מיעקב שנולד אחריו – היא משום
ששרשו של עשו למעלה הוא במדריגה עליונה יותר משורש
בחינת יעקב. כי שרשו הוא מבחי' עולם התוהו כנ"ל, שהיו
האורות מרובים והכלים מועטים (שלכן היה שבירת הכלים
בעולם זה).
וזהו סוד הכתוב 'לפני מלוך מלך לבני ישראל', היינו,
שפירושו על פי חסידות הוא, ששורש בחי' עשו (והגוים בכל)
הוא במדריגה שהוא 'לפני' ולמעלה מבחי' שורש בני ישראל.
דשורש נפשות ישראל הוא מבחי' עולם התיקון, דשם האורות
מועטים והכלים מרובים, ואין לאור זה כל כך תוקף כמו
בעולם התוהו, אך מעלת אור זה הוא שיכול להתלבש ולהיות
נקלט באופן פנימי בהכלים של עולם זה.
ועשו היה מקור הז׳ מלכים שמלכו כו׳ – "וימת
. וימלוך, וימת וימלוך כו׳" 32
31 ) ראה וישלח לו, א ואילך.
32 ) שם.
שהוא בחינת ש ל יא המקפת על הַ ולַ ד, שקדמה
לולד, והעיקר הוא הולד שנולד, ובצאתו זורקין
השליא כו׳, שאינו מקבל רק בחינת מקיף.
. לפיכך, עליהם נאמר "רם על כל גוים הוי״ה" 33
"ובזה יובן מ"ש 'רם על כל גוים ה'' כו', ולמה דוקא
אצל הגוים הוא רם כו', שאין זה מפני שפלות מדריגתם
למטה בלבד במה שאינם יכולים לקבל בעצמם מפני חומריות
נפש הבהמית כו', אלא גם מפני שורש שרשם, דהיינו, מפני
שגם בשורש שרשם בראשית ההשתלשלות הם באים מבחי'
המקיפים שאינם יכולים להתלבש בכלי כלל כנ"ל . . ולכך,
'רם על כל גוים' דוקא, שהגוים מצד שרשם למעלה, גם
למטה הוא [ית'] רם עליהם, בחי' אלקות בבחי' מקיף, ולא
בבחי' גילוי אור [באופן פנימי]" (מאה"ז שם נוסחא שניה).
ויעקב – יו״ד עקב 34 ,"הוי״ה אלקינו" 35 , "ואהבת
את ה׳ אלקיך" 36 כו׳.
"אבל בחי' יעקב הוא היפך זה ממש, דהנה, יעקב הוא
יו"ד עקב, פירוש, יו"ד הוא ענין הצמצום כידוע [- כצורת
אות יו"ד שהיא נקודה קטנה ומצומצמת], ו'עקב' הוא בחי'
הכלי לסבול האור ולהגבילו בתוכו דוקא, והיינו, שעל ידי
היו"ד – שהוא הצמצום – בא האור מן ההעלם לידי גילוי
בבחי' כלי דוקא" (מאה"ז שם נוסחא שניה).
- דהיינו, שנמשך אלקותו ית' ביעקב בבחי' פנימיות.
וזהו ענין 'אלקינו', 'אלקיך', שהוא אלקה שלך – שהאלקות
נמשך בך בבחי' פנימיות עד שנעשה 'כחך וחיותך' ממש.
הגם שיו״ד היא הארה מצומצמת [- ואין לה כל עוצם
הגילוי כמו האור מקיף דתוהו], הלא מצער היא ויכולה
ליכנס בפנימיות, ואין הכלי יכולה לקבל אלא על
ידי צמצום, כמו יו"ד כו׳, כדי שמזה יהיה לו
רשפי אש והתלהבות בתפלה וכיוצא בה, שמפני
שהיא הארה מועטת יש כח בלב להיות מכילה.
33 ) תהלים קיג, ד.
34 ) ע"ח ש"ג, ספ"ב. וראה פרדס שעה"כ בערכו.
35 ) דברים ו, ד.
36 ) דברים ו, ה.
14
- כלומר: שדוקא ממדריגה שהיא מצומצמת והוא לפי
ערך דהכלים דלמטה (לב האדם), מזה יכול להיות התעוררות
האדם בתפלה מגילוי בחי' זו. כי, אם אינו לפ"ע לבו, אין על
מה להתפעל כלל. ואף שהסיבה שאינו מתפעל מבחי' כזו,
הוא מפני היותו גבוה מאד נעלה, מ"מ היא הנותנת – שמכיון
שהוא כ"כ נעלה, א"א לו להתגלות בלב הגשמי דהאדם
בבחי' פנימיות. 37
"והלא עיקר העבודה בכלל הוא גם כן להביא האור
בכלי, והוא מצות אהבה והדביקות, כמ"ש 'ואהבת את ה''
כו', והרי ידוע שהוא ענין גילוי אלקות במוח ולב על ידי
רשפי אש האהבה בנפש האלקית בתוכה דוקא, כמאמר: 'ה'
אלקינו', אלקינו דוקא . . והגם שאין ערוך כלל בין בחי'
אלקות כמו שהוא באמת שהוא בבחי' אין סוף, ובין כמו
שנתלבש בכלי השגת הנפש האלקית הנבראת יש מאין כו',
עם כל זה, על ידי צמצום, הרי האור אלקי נתלבש ונתפשט
בנפש האלקית ממש . . והוא בחי' י' עקב – על ידי צמצום
בחי' היו"ד, נתלבש ונתפשט האור אלקי בבחי' גילוי אור
ממש בכללות נשמות ישראל . . ואם כן הרי זה בחי'
התלבשות האור בכלי, יהיה איך שיהיה, גם שהוא על ידי
צמצום היו"ד בבחי' ההארה המועטת מאוד, מכל מקום, נכנס
האור בבחי' אור פנימי 38 כו'" (מאה"ז שם נוסחא שניה).
והמשכת אלקות מלמעלה גם כן על ידי
, התלבשות כלים – 'אשר קדשנו במצותיו' 39
. 'רמ״ח אברין דמלכא' 40
כל זה בענין ההפשעה שנמשכת בבחי' יעקב (י' עקב),
"היינו, ענין כל התורה והמצות, כי 'רמ"ח אברים רמ"ח
פיקודין' כידוע" (מאה"ז שם נוסחא שניה).
וזוהי הכוונה בזה דאיתא בזהר שהמצות הם 'רמ"ח
אברים דמלכא', "ופירוש 'אברין דמלכא', היינו, כמו שהאבר
הוא לבוש שבו מתלבשת הנשמה, שכח המעשה מלובש
בידים, וכח ההילוך מלובש ברגלים, והאבר ההוא נעשה כלי
37 ) זהו כהענין דאמרו רז"ל: 'לעולם ילמד אדם לתלמידו בדרך קצרה'.
38 ) 'אור פנימי' הוא כאשר ההשפעה אלקית נרגשת מאוד באדם, עד
שנקלטת בחושיו באופן שהוא משתנה לגמרי על ידה. ואילו 'מקיף' פירושו,
שהגם שהאדם מרגיש את ההשפעה, מכל מקום אין האור נקלט בשכלו
וחושיו, ונשאר כדבר שרחוק ממנו שאין לו השפעה עליו.
39 ) נוסח ברכת המצות.
40 ) ראה ת"ז תיקון ל'. תניא מ"מ, ליקוט פירושים וכו' לפרק ג' ע' תי.
ולבוש מיוחד אל הכח ההוא המתלבש בתוכו. כך, עד״מ,
למעלה הרמ״ח מ״ע הם בחי׳ כלים ולבושים לבחינת אור א״ס
ב״ה הנמשך בהן ועל ידן" (תו"א פ' ויקהל פז, ב).
"וז"ש 'אשר קדשנו במצותיו', כאדם המקדש אשה
להיות מיוחדת עמו ביחוד גמור [באופן פנימי], כמ"ש 'ודבק
באשתו והיו לבשר אחד'. ככה ממש ויתר על כן לאין קץ הוא
יחוד נפש האלקית העוסקת בתורה ומצות ונפש החיונית
ולבשיהן . . באור אין סוף ב"ה" (תניא פרק מ"ו).
ובימי האבות, שלא ניתנה תורה, היו להם
עובדות אחרים- אופנים אחרים להמשיך אלקותו ית'
למטה בכלים, כמו בארות ומקלות כו'.
וכן בימי האבות, הגם שאז עדיין לא ניתנה תורה ומצות
(ואם כן צריך להבין כיצד היה אצלם ענין המשכת אלקות
באופן של אורות פנימיים), הנה, היו להם ענינים ומעשים
אחרים שבהם ועל ידם היו ממשיכים אלקות באופן פנימי,
אורות בכלים.
כגון: נאמר על יצחק שעבודתו היתה בחפירת בארות,
ובאמת זה היה ענין נעלה מאוד שעל ידו נמשך אלקות למטה
באופן פנימי 41 . וכן מבואר בזהר שהמקלות שהיו ליעקב עבור
צאנו, עשה מעשה בהם שפעל אותו הענין שנפעל על ידי
קיום מצות תפילין היום, ולכן על ידי זה המשיך אלקות
באופן פנימי מלמעלה למטה.
מה שאין כן עובדי כוכבים ומזלות, לפי שהוא
[ית'] 'רם ונשא עליהם', דהיינו, בחינת המקיף
בלבד, אינו נכנס תוך פנימיותם להיות בטל אליו,
רק הוא 'יש' ונפרד בפני עצמו, שאין לו שייכות
. כלל, הגם ד'קרו ליה אלקא דאלקיא' 42
"משא״כ אומות העולם, שאצלם [אלקותו ית'] רם
ונישא עליהם בבחי׳ מקיף כנ״ל, הרי לא נכנם בהם האור כלל
בבחי׳ הגילוי, אלא הם יש ודבר בפני עצמם, כאילו איו להם
שום שייכות קירוב ודיבוק לאלקים חיים, הגם ד'קרו ליה
אלהא דאלהייא' כו׳.
41 ) ראה תו"א פ' תולדות ד"ה אלה תולדות לביאור ענין עבודת יצחק
בחפירת בארות (ובחסידישע פרשה שם).
42 ) מנחות קי, א.
15
ונמצא, בחינת יעקב הוא היפך בחינת עשו רק בדבר
הזה, דהיינו, שבחינת עשו הוא מבחינת המקיף, שאיננו
מתלבש בכלי כלל, ובחינת יעקב הוא אשר האור יומשך
ויתלבש בכלי דוקא, והן ב׳ מדריגות ההשתלשלות הנ״ל"
(מאה"ז שם נוסחא שניה).
[ועתה ישוב לבאר הטעם הפנימי מדוע כל
הקרבנות נקראות בשם 'מנחה' דוקא.
ובכדי להבין הבא להלן יש להקדים הקדמה
קצרה בענין 'העלאת מיין נוקבין, והמשכת מיין
דכורין':
ידוע הכלל המובא בספרי קבלה ש'באתערותא
דלתתא אתערותא דלעילא', שעל ידי התעוררות
האדם למטה בעבודתו את ה', ממילא יומשך
מלמעלה המשכה עליונה בהתאם להתעוררות זו.
ע"ד אמרם ז"ל 'אדם מקדש עצמו מעט מלמטה,
מקדשין אותו הרבה מלמעלה'. דכל המשכה הבאה
מלמעלה מוכרח להיות מקודם התעוררות מלמטה
מצד האדם.
והנה, שני אופני התעוררות אלו ('אתערותא
דלתתא', ואתערותא דלעילא') נקראים בכתבי
האריז"ל בשם 'העלאת מיין נוקבין', ו'המשכת מיין
דכורין' (ראה תו"א ויקהל פח, ג).
פירוש: 'זכר' ו'נקבה' הם כינוי לבחינות 'משפיע'
ו'מקבל'. 'איש' הוא בחי' 'משפיע', ו'אשה' היא
בחינת 'מקבל'. וכמו כן הוא בהקשר והיחס שיש בין
הקב"ה לכנסת ישראל, שהקב"ה נקרא 'איש' (חתן),
וכנסת ישראל נקראת 'אשה' (כלה).
'מיין נוקבין' (מימי הנקבה) – הם הכחות של
ה'מקבל' [בני ישראל], וענין 'העלאת מיין נוקבין'
הוא, שעבודת בני ישראל 'עולה' למעלה וגורמת נחת
רוח ותענוג לפניו ית'; ולאידך 'מיין דכורין' (מימי
הזכר) – הם הכחות של ה'משפיע' [הקב"ה], ופירוש
ענין 'המשכת מיין דכורין' הוא ירידת הכחות
וההשפעות הרוחניות מלמעלה אל בני ישראל
(והשפעות אלו הן תוצאה מן 'העלאת מיין נוקבין',
שהיא עבודתם של בני ישראל).]
והנה, הקרבנות הם 'העלאת מיין נוקבין' להיות
. "ריח ניחוח" 43
43 ) כמו שכתוב גבי הקרבנות 'ריח ניחוח להוי"ה'.
כאשר האדם מביא קרבן על המזבח הרי זוהי התעוררות
האדם מלמטה למעלה, שהוא מעלה הקרבן לה' כאשר הוא
נשרף ונכלל למעלה, ועל ידי זה מתעורר למעלה גם כן
התעוררות השפעה עליונה מלמעלה למטה, כפי שיתבאר
בסמוך.
וזוהי הכוונה הפנימית במה שנאמר גבי כל הקרבנות
שהם 'ריח ניחוח לה'', כפי שממשיך לבאר.
דהיינו, כמו ריח שהוא משיב את הנפש.
הבאת הקרבן נמשל בכתוב לריח שמביא נחת רוח
ותענוג לה'. הטעם לזה הוא, כי כמו ריח גשמי מדבר הנשרף
עולה למעלה, ואח"כ כאשר האדם מריח את הריח הטוב הרי
זה משיב את נפש המריח שתתפשט מלמעלה למטה בכל
אברי גופו, ומרגיש תענוג ונחת רוח מזה.
[והנמשל:]
כך הקרבנות הם מעלים 'מיין נוקבין' בבחינת
'ריח' שיהיה "ניחוח להוי"ה" – גילוי המשכת
והשראת שכינתו, שיהא שורה ומתגלה בחינת
אלקות בנפשו.
כמו כן הקרבנות הם בחי' העלאת מיין נוקבין
ואתערותא דלתתא, ועולים כמו ריח מלמטה למעלה, ועל ידי
התעוררות זו הבאה מלמטה נעשה 'ניחוח להוי"ה' – נחת רוח
ותענוג בהקב"ה, על דרך אדם המריח ריח גשמי, ואז מחמת
התעוררות זו מלמטה, נעשה המשכת אלקות מלמעלה, שיהא
שורה ומתגלה בחינת אלקות בנפשו של בעל הקרבן.
וזהו 'ניחוח' – לשון ירידה.
ועל פי זה יבואר גם כן דיוק לשון הכתוב 'ריח ניחוח',
דתיבת 'ניחוח' היא לשון ירידה, כמאמר רז"ל 'נחות דרגא',
ירידת מדריגה. שכן, על ידי העלאת מיין נוקבין מלמטה,
נעשה 'ניחוח להוי"ה' – ירידת והמשכת אלקות מלמעלה
למטה (באתעורתא דלתתא אתערותא דלעילא), שיהא שורה
ומתגלה למטה בנפש האדם.
[מבאר מהי הירידה שנפעל על ידי העלאת מ"ן
דהקרבן:]
דהיינו, שיהא ירידה והשתלשלות אלקות מעילה
לעילה עד שיכנס ויתגלה בנפש האדם בתוכו
ובפנימיותו ממש.
16
והטעם:
- שהקרבנות הם העלאת מ"ן להיות 'ניחוח להוי'',
גילוי המשכת אלקות למטה בנפש האדם.
דלכאורה תמוה, איזו חשיבות יש לבהמה גשמית כל כך
עד שפועלת אצלו ית' תענוג גדול והמשכת אלקות למטה,
הרי 'כולא קמיה כלא חשיב' ממש, ואיזה כח יש בבהמה זו
להיות קרבן לה' ולפעול המשכה זאת?
כי הנה, ענין 'העלאת מיין נוקבין':
[מביא משל להבין ענין העלאת מ"ן:]
היינו, כמו שמביאין למלך דבר חדש בכדי שיפנה
אל בקשה הקטנה והנמוכה [שלו] לגבי מעלת
ומדרגת המלך, שעל ידי דבר חדש הוא ממשיך לב
המלך.
[מביא דוגמא לזה:]
כמו על ידי צפור המדברת, הגם שבני אדם
מדברים בבינה יתירה, אך, מצד החידוש שהצפור
תדבר, על ידי זה ימשיך ויעורר לב מלכים אין
חקר 44 , שיפנה לבקשת ההדיוט.
ענין 'העלאת מיין נוקבין' "יובן עד״מ מן המלך,
שכאשר הוא בבחינת הרוממות וההתנשאות במאד, לא היה
פונה את עצמו כלל לאיזה דבר בקשה קטנה המבקשים אותו,
כי לא היה יכול כלל לצמצם מתשבתו לדבר קטן כזה מפני
עוצם הרוממות והגדלות כו׳.
אך, כשמביאים לפניו מנחה קטנה, ימשיכו ליבו בה עד
שיהי׳ נפנה למבקש כו׳, כמו שמצינו בדורות הראשונים
שהמנהג הי׳ להביא דורון ומנחה לפני המלכים, גם דברים
קטנים, כמו במנחה ששלח יעקב ליוסף ע״י בניו, הביאו לאיש
מנחה כו׳, מעט צרי בטנים ושקידים כו׳; וכן במנחה דאהוד
שהביא לפני עגלון וכו'. וזה פלאי! איך יתכן שימשיכו לב
המלך במנחה קטנה?
אך הענין הוא ידוע, דלא מפני עצם דבר המנחה יתפעל
המלך, אלא כשהדבר המובא הוא דבר חדש דוקא, שאין
במינו נמצא כיוצא בו בעולם, כמו פירות חדשים שאינם
44 ) משלי כה, ג.
נמצאים, ומכל שכן כשמביא דבר מחודש ונפלא בעיני ההמון,
כמו הציפור המלומדת לדבר וכיוצא, שעיקר ההתפעלות אינו
אלא מבחינת ההתחדשות, שרואה המלך דבר חדש מאד,
ומחמת הפליאה הבאה למלך מן ההתחדשות [לכן] יפנה
מחשבתו ויומשך ליבו קצת מעוצם הרוממות עד שיוכל
להשיב למבקש ולמלאות משאלותיו הקטנים" (מאה"ז שם נוסחא
שניה).
[והנמשל מזה הוא:]
ולכן, 'העלאת מיין נוקבין' תלוי באתערותא
דלתתא 45 דייקא – נפשות ישראל המלובשים
בגוף כו'.
הגם שהמלאכים עומדים ברום עולם 46 , ותמיד
מששת ימי בראשית בלי הפסק אומרים ביראה
'קדוש' 47 , גם בדעת יותר ידברו, שהשגתם גדולה
ועצומה, ומתענגים על ה׳ לאיו קץ.
מה שאין כן למטה- אצל בני אדם, שיש מחשבות
זרות רבות הטורדות ומפילות לב האדם, וגם
האהבה שמעורר חולפת ועוברת, ויש לה הפסק
וכו'!
"והנה, התפלה – שכנגד תמידין תיקנום – נקרא ג״כ
דרך כלל בחינת מנחה, והיינו, שבתפלה ימצא ג״כ בחינת
העלאת מ״ן מדבר חדש, היינו, כאשר האדם שלמטה מתפלל
באהבה וחפץ לה׳ ית׳, יעלה לנחת רוח לפניו ית׳ יותר
משירת המלאכים שעומדים ברומו של עולם ואומרים 'קדוש',
אף שהמלאכים אומרים שירה בדעת גדול מן ישראל שלמטה,
ומה גם שאומרים שירה בתמידות בלי הפסק, משא״כ
בישראל שלמטה אין לו קיום כל כך כי אם רק בשעת התפלה
הוא מתעורר באהבה ותשוקה לה׳ ית׳, ותיכף אחר התפלה
חולפת ועוברת כו׳, גם בשעת התפלה נופלים לו מחשבות
זרות כו׳" .
- ולכאורה יותר מסתבר שעבודת המלאכים יש בכוחה
לפעול למעלה.
45 ) ראה זהר חלק ב' לא, ב. זח"א רמד, א.
46 ) נוסח ברכת ק"ש.
47 ) ראה ישעי' ו, ג.
17
אך, בשביל החידוש שבזה:
[והולך ומבאר מהו החידוש בעבודת האדם עלי
אדמות:]
שהרי כח זה באדם למטה להיות מדַ בּר [ומתפלל],
הוא מאכילה ושתיה [גשמית], ומי שאינו אוכל ג׳
ימים נעשה חלוש, ואין לו כח הדיבור בשלימות
[ובמילא אינו יכול להתפלל], וכן כמה מניעות שתלוי
בגשמיות, כמו מניעת הקור כו׳, הרי כח הדיבור
שלמטה [שעל ידו מתפלל], שחיותו מדברים גשמיים
[- מאכילה ושתיה], דבר זה יקר מאד בעיני ה',
וכמשל צפור הנ״ל.
"אך אדרבה מזה גופא יעלה הנחת רוח לפניו יותר,
מאחר שהם קטני הדעת, והגוף מחשיך עליהם להיות לא יוכל
להתפלל כשיתענה ג׳ ימים (וכן כשיהי׳ קר לו, יהי׳ מניעה
כו'), ואעפ״כ, הוא יתפלל באהבה לה׳ ית׳, שהאהבה נלקחת
מדברים התחתונים מכח האכילה שאכל כו׳, דבר זה יקר
בעיני ה׳ ית׳ מאד מאד, כמשל הצפור שמדבר כלשון בני
אדם, שזהו חידוש נפלא שהצפור יוכל לדבר (משא״כ האדם
המדבר אין חידוש, ועיקר החידוש הוא מן הצפור, שהוא קטן
במעלה, ואעפ״כ יוכל לדבר כו'). ויעלה זה למנחה גדולה
לפני המלך כו׳ כנ״ל. כך עד״מ למעלה, עיקר המנחה העולה
לנחת רוח לפניו ית׳ הוא מן תפילת של ישראל למטה, שאף
שהוא מלובש בגוף החומרי, ועיקר חיותו הוא מן הנפש
הבהמיות החיונית, שיחיה מן מאכלים גשמיים וכהאי גוונא
של עולם הזה, ואעפ״כ, הוא מתפלל, זהו חדוש נפלא מאד,
יקר מאד יותר מן המלאכים העומדים ברומו של עולם
ואומרים שירה בתמידות בלי הפסק כו׳ כנ״ל. ולכן, ההעלאת
מ״ן של תפלתן של ישראל דוקא – שהוא בחי׳ העלאת מ״ן
מהתחדשות ממש – יעלה למנחה לפניו ית׳, להמשיך מ״ד"
(מאה"ז שם נוסחא שניה).
וכן כל הקרבנות – כבשים ועזים – הוא
מהתלבשות בריאה יצירה עשיה כו', ולכן,
כשעולה למעלה הוא דבר חדש, מה שלא נראה
כן בעולמות עליונים, ולכן הם המעלים 'מיין
נוקבין'.
"והנמשל יובן למעלה: שזהו כל עיקר ענין העלאת
מ״נ, שלא הקרבן הגשמי מצד עצמו יעשה התפעלות
והתעוררות למעלה – הנקרא מ״ד כו׳ – אלא מצד בחי׳
ההתחדשות, מפני שהוא ענין חדש ופלאי מאד, והיינו,
כשהבהמה – ששרשה מעולם העשיה השפל שנפל בשבירה
כו' – נשרפת על גבי מזבח ונכללת ומתבררת באש שלמעלה
כו׳, ועל כן, נעשה מזה 'ריח ניחוח להוי"ה', 'נייחא דרוחא',
לשון 'נחות דרגא' כו׳, דהיינו, התעוררות בחינת הירידה
וההמשכה מלמעלה מעלה למטה מטה, ועל דרך המנחה
חדשה שממשכת לב המלך מעוצם רוממותו כנ״ל. ולכך,
כללות כל הקרבנות נקראו בשם 'מנחה' כנ״ל, לפי שעיקר
הענין שלהם הוא מצד ההתחדשות כנ״ל במשל, והיינו, כמו
המנחה שמביאים לפני המלכים כנ״ל" (מאה"ז שם נוסחא שניה).
[ובזה מתורצת השאלה מתחילת המאמר – מדוע
כל הקרבנות נק' בשם 'מנחה', אפי' אלו שאינם קרבן
מנחה (מן סולת) דוקא. ועוד קשה, על פי הנ"ל היה
צריך להיות כל הקרבנות נקראות בשם דורון או
מתנה לה', מדוע נק' בשם 'מנחה' דוקא? (ע"פ תו"ח
ד"ה זה).
זהו שממשיך לבאר:]
ולכן, נקראות [כל הקרבנות] בשם 'מנחה' – 'מנחה'
ראשי תיבות מ״ן – מיין נוקבין. ח׳ – חכמה, ומזל
חח׳ – נוצר חסד. ומשפיע בה׳, בה׳ בראם 48 , היא
בחינת כנסת ישראל. 49
- כי ענין כל הקרבנות הוא העלאת מ"ן לעורר
ולהמשיך מלמעלה בחי' חכמה (אות ח' דתיבת 'מנחה'),
שיהי' שורה ומתגלה למטה בכנסת ישראל (ה' ד'מנחה').
והנה, לעתיד לבוא כתיב "אז אה פך אל עמים
שפה ברורה כו'" 50 . וכן דוד המלך עליו השלום
אמר "הודיעו בעמים עלילותיו" 51 , וכתיב "הבו
לה׳ משפחות עמים כו׳", "ויאמרו בגוים כו' [ה'
. מלך]" 52
ולהבין מה לנו להזכיר את עובדי כוכבים?
48 ) מנחות כט, ב.
49 ) (גם לשון 'מנחה' מל׳ 'ניחוח'- שהוא לשון ירידה כנ"ל, דמורה על
המשכת מ"ד הנפעלת על ידי הבאת המנחה)
50 ) צפני' ג, .ט.
51 ) דברי הימים-א טז, ח. תהלים קה, א.
52 ) תהלים צו, ז-י. דברי הימים-א טז, כח. לא.
18
- כלומר: מדוע נזכר בהפסוקים על מצב העובדי כוכבים
לעתיד לבוא.
אך הענין:
- לבאר כל זה.
כי הנה, כל הבירורין- שמבררים בעוה"ז ע"י השתמשות
דברים הגשמיים לכוונה אלקית – הוא מבחינת 'עמים',
ששם נפלו רפ"ח הנצוצין.
"ולפי מה שנתבאר לעיל אתי שפיר ששרשן של אומות
העולם הוא מעולם הנקודים שלפני האצילות, רק שנפלו דרך
שבירה למטה לג׳ קליפות הטמאות לגמרי, אבל כשיתבררו
הניצוצין דקדושה דתוהו, היינו, בחי׳ הטוב שבהן, ויחזור
לשרשן הנעלה בבחינת 'אור חוזר' ו'העלאת מ״ן' – אז יהיה
מזה עיקר המנחה והנחת רוח לפניו, כמשל הציפור שמדבר,
שזהו דבר חידוש נפלא, כך הוא החידוש נפלא שיתבררו
הניצוצין דקדושה המובלע בקליפות הטמאות לגמרי, ויחזרו
לשרשן בבחי׳ 'העלאת מ״ן', שזהו הפלא ופלא גדול, ולזאת
אמר דוד המלך ע״ה: 'הבו לה׳ משפחות עמים, שאו מנחה
ובואו לפניו' כו׳, שעיקר המנחה יהיה מן העמים דייקא כנ״ל,
והיינו, לעתיד לבוא בגמר כל הבידורים, ויבולע המות לנצח,
אז יבואו העמים המנחה לפניו" (מאה"ז שם).
והוא על ידי בחינת לבונה, שהוא המקיף
שעליהם, שהוא יתברר ויעלה למעלה בקדושה,
ויהיה ע שו במדרגתו הגבוה – "לפני מלך מלך
כו׳" – מעולם התהו, בקדושה.
כי יעקב – י׳ עקב 53 , הוא בחינת פנימיות, "ויקם
עדות ביעקב, ותורה שם בישראל" 54 , 'ואתם
קרויים אדם' 55 , אדם [בגמטריא] מ״ה, עולם התקון.
ולעתיד לבוא יתברר גם עשו שמעולם התהו,
בחינת המקיף, שיהיה בחינת מקיף דקדושה,
53 ) ע"ח שער סדר האצילות פ"ב. וראה פרדס שער עה"כ ערך יעקב.
וערך עקב. קהלת עיקב ערך ישראל. ובכמה מקומות.
54 ) תהלים עח, ה.
55 ) יבמות סא, א. זהר חלק א' כ, ב. זהר חלק ב' כה, ב.
ויוכלל הכל ביעקב, שיהיה ליעקב גם בחינת
המקיף, שהוא בחינה ומדרגה יותר עליונה, שם
ס"ג, שהוא גדול משם מ״ה, ו"אשת חיל כו' [עטרת
. בעלה]" 56
והנה, כפי ההמשכה שלמעלה, כך צריך להיות
המ"ן שמלמטה, וכדי להמשיך בחינת המקיף
עליון דקדושה, צריך להיות העלאת מ״ן בבחינת
מקיף, דהיינו, למעלה מכדי שתוכל נפשו שאת,
וכנ"ל.
ובפרט, כשרואה בנפשו הפחיתות מרבות
מחשבות המעיקים וטורדים ומפילים, אזי צריך
הוא לצעוק אל ה׳ בצר לו 57 למעלה מכדי שתוכל
נפשו שאת.
ולכן, כשראה יעקב את עשו למטה קם עליו,
הקריב מנחה – היא העלאה – לעשו אחיו
שלמעלה מעולם התהו, ששם הוא אחיו.
. כי יעקב יש לו ב׳ בחינות: 'רצוא', ו'שוב' 58
נאמר על המלאכים עליונים (הנקראים חיות הקודש)
'והחיות רצוא ושוב'. והפירוש בזה הוא, שהמלאכים הם תמיד
נמצאים בשתי תנועות אלו ד'רצוא' ו'שוב'.
'רצוא' הוא התשוקה והרצון לצאת ממציאותו ולעלות
למעלה ולדבקה בו ית'. 59
ו'שוב', היינו, לשוב ולחזור למטה מרצון חזק זה, לקיים
רצונו ית' 'לשבת יצרה', להשלים כוונת הקב"ה לעשות לו
ית' דירה בתחתונים. 60
56 ) משלי יב, ד.
57 ) ע"פ תהלים קז, ו.
58 ) ראה יחזקאל א, יד.
59 ) ורצון זה נשמך להם מחמת הכרתם איך שהם רחוקים מאוד ממנו ית'
עצמו, ולכן רוצים ליכלל במהותו ועצמותו ית' ממש.
60 ) ותנועה זו נמשך להם אחרי הרצוא שלהם, דאז הם מרגישים כאילו הם
עומדים לפני המלך ממש, דאז נופל עליהם אימה ופחד, ויראים לגשת אל
הקודש ולעמוד לפניו ית', אפילו באהבה, דאפילו אהבה מורה על מציאות,
19
וכן בעבודת האדם, רצוא היא האהבה והתשוקה לצאת
ממיצר הגוף והנפש הבהמית והגבלות העולם ולהתכלל
באלקותו ית', בבחי' כלות הנפש ממש. ואילו 'שוב' ענינו הוא
לשוב אל העולם הזה, 'לשבת יצרה', לקיים בעולם הזה את
תכלית כוונת הבריאה לעשות לו ית' דירה בתחתונים דוקא.
[ולהלן יבאר מה הן ב' תנועות אלו בעבודת יעקב
אבינו:]
'שוב' – בבחינת י׳ עקב.
ו'רצוא' – בבחינת ביטול לגמרי כו׳, להמשיך
בחינת המקיף עליון.
ואזי- כשנמשך בחי' המקיף עליון, יהיה עשו שלמטה
ממילא בטל, ואזי יקוים "אז אהפך אל עמים", כי
מעשה אבות סימן לבנים 61 , שהם עשוּ הכנה
לבניהם לעתיד לבוא במעשיהם.
והנה, העלאת מ״ן של התיקון גלוי וידוע לנו על
פי התורה – "פרים בני בקר שנים" 62 כו', בפסח
כך, ובשבועות כך כו׳.
מה שאין כן העלאת מ״ן לעולם התהו, אין א תּנוּ
יודע עד מה, האיך ומה הם הקרבנות, ואיזה
שיעור.
רק יעקב אבינו עליו השלום ידע ענינם, וכך שלח
קרבנות "עזים מ א ת ים" 63 כו׳, שהם קרבנות
אחרים אשר לא כתובים בתורה בקרבנות
דתיקון, ושיעורים אחרים. ולכן, הקריב גם
גמלים 64 , שהם טמאים בקרבנות דתיקון.
'יש מי שאוהב', ולכן נרתעים לאחור וחוזרים לעשות שליחותם מאת ה'
למלאות כוונת בראיתם.
61 ) ראה ב"ר פ"מ, ו: "צא וכבוש את הדרך לפני בניך". רמב"ן בראשית
. יב, ו: "כל מה שאירע לאבות סימן לבנים". לקו"ש חלק כ"ה ע' 123
62 ) במדבר כח, יט.
63 ) בראשית לב, טו.
64 ) ראה בראשית לב, טז.
אך, בקרבנות דתהו כתיב " מי י תּן טהוֹר מ ט מא
כו'" 65 . ששם "כחשכה כאורה" 66 כו' "קטן וגדול
שם הוא" 67 כו׳ השוה ומשוה 68 כו'.
[ועל פי הנ"ל יובן המשך הסיפור שם:]
וזהו ענין "ויחבקהו" 69 – שעשו חיבק את יעקב.
ובכל מקום הזכר מחבק, וכמ״ש "וימינו
תחבקני" 70 – שהמשפיע מחבק את המקבל
ומקיפו מכל צד להגביהו למעלה כו'.
[ועל פי זה יובן מדוע עשו חיבק את יעקב:]
והיינו, לפי שעשו שרשו מבחינת מקיף, מעולם
התהו.
65 ) איוב יד, ד.
66 ) תהלים קלט, יב.
"ודקדוק הלשון "כחשכה כאורה", בשני כפי"ן, והוה ליה למימר: 'חשכה
כאורה'!" (לקו"ת פ' צו ד"ה מצה זו).
"ובזה יובן הפסוק 'גם חשך לא יחשיך ממך, וכחשיכה כאורה', ולכאורה
יש להפליא למה נכתבו ב' כפי"ן ב'חשך' ו'אור' – 'כחשיכה כאורה', והוה
ליה למימר 'חשיכה כאורה', מאחר שלא בא לרמז רק שגם חשך נחשב
כאור, וכמ"ש 'גם חשך לא יחשיך ממך' [- שהחושך אינו מחשיך ומעלים
לפניו, אלא הוא נחשב כמו אור גבי'] כו'" (סידור ע' רצז, ג – ד).
"אלא משום ד'חשכה כאורה' בלבד לא סגי אלא לומר שגם החשך לא
יחשיך כו'. אבל "כחשכה כאורה", בשני כפי״ן, משמע דלא זו שגם החשך
לא יחשיך, והחשך שוה לאור, אלא, אף האור שוה לחשך, ד'כל נהורין
מתחשכאן קמיה' כו׳, ו'כתר עליון, אף על גב דאיהו אור צח, אור מצוחצח,
אוכם הוא' כו'" (לקו"ת שם).
"אך הענין הוא כנ"ל, דאם היה אומר 'חשיכה כאורה' אינו מרמז רק
שהארת אור אין סוף שבחכמה, להיות למעלה מן ההשתלשלות, גם חושך –
הוא העלול – ידמה לאור – שהוא העילה, אבל לא היה ידוע שגם האור שוה
בערך לחושך, והיינו, ששניהם שוין לגמרי, עד שגם בבחי' הביטול שלהם אין
לאחד קדימה על זולתו, והוא טעם שלא שלא נמצא שם מציאות שם עילה
ועלול כלל כנ"ל, על כן אמר 'כחשיכה כאורה' בשני כפי"ן, להורות שגם
האור שוה לחשך, וכמאמר: 'כתר עליון, אף על גב דאיהו אור צח כו', אוכם
איהו לגבי עילת העילות' כו', משום דהאור נחשב שם כחושך, וגם החושך
נחשב שם כאור" (סידור ע' רצז, ג – ד).
67 ) איוב ג, יט.
68 ) נוסח תפלת ר"ה פיוט 'וכל מאמינים'.
69 ) בראשית לג, ד.
70 ) שה"ש ב, ו.
20
אך, הדרך שיגיע לזה הוא על ידי כי "והוא עבר
לפניהם" 71 , בחינת "והוא" כו׳.
"פירוש: שיעקב הוא שם מ״ה דתיקון, והיה צריך לברר
את עשו אחיו שלמטה מן הקליפות, שנפל בשבירה אליהם
כנ״ל, על זה בחינת 'הוא' (שהוא בחינת בינה, כמ״ש 'ועבד
הלוי הוא' וגו׳ כמ״ש במ״א) 'עבר לפניהם' כו'" (מאה"ז תקס"ה
ח"א).
ואחר כך "וישתחו ארצה שבע פעמים" 72 – בחינת
נפילת אפים ללקט נצוצין.
"ואחר כך השתחוה יעקב ז' פעמים עד גשתו עד אחיו.
הענין הוא: כנודע, שכל השתחווה הוא בחינת ירידה
והשפלה למטה [ואף ההשתחואות דשמונה עשרה הוא בחינת
השפלה וירידה למטה, שממשיך על ידי זה אלוקות למטה],
שהוא בחינת נפילה וירידה, שמשפיל את עצמו למטה (כמו
בגשמיות המשתחווה כורע ראשו בהשפלה למטה כו').
וכמו ענין 'נפילת אפים' [בתחנון], שהוא בחינת נפילה,
שמשפיל את עצמו למטה מטה לברר הרפ״ח ניצוצין שנפלו
בשבירה, וללקט אותם – להגביהם למעלה. ולזאת, מצטרך
להשפיל את עצמו ולירד לשָ ם – למקום שהם – בכדי שילקט
אותם ויגביהם למעלה, ולכן, נופל על פניו, שהוא בחינת
השפלה וירידה, שמשפיל את עצמו ויורד לשם ללקט
הניצוצין משם כו׳.
כמו כן היה ביעקב כשנצטרך לברר את בחינת הטוב
שבעשו שלמטה המלובש בקליפות בבחינת שבירה, היה
מצטרך להשפיל את עצמו מאד מאד ממדריגתו הנעלה,
למטה מטה באשר הוא שָ ם (שהם קליפות וסטרא אחרא
ממש, בתכלית השפלות), לברר משם הטוב שבו, מה שנקרא
'אחיו' [של יעקב] ממש.
דהיינו, מה שהוא 'אחיו' בשרשו, ש[עשו] הוא מבחינת
המקיפים דתוהו, ויעקב היה מאור פנימי דתיקון כנ״ל –
הטוב הזה שבו, דהיינו, מה שנקרא אחיו (ולא מה שנקרא
'עשו', דהיינו, איך שהוא נפל בשבירה בסטרא אחרא ורע
ממש כנ״ל) דוקא, על זה היה מצטרך להשתחוות ארצה ז'
פעמים 'עד גשתו עד אחיו' כו׳, פירוש: ע״י השפלות וירידות
הרבים ועצומים האלו, שהשתחוה ז' פעמים (שהוא ז׳ מיני
71 ) בראשית לג, ג.
72 ) שם.
ירידות ונפילות כו'), על ידי כל זה הגיע לשם, אל המקום
שהטוב שבעשו מובלע שם, וביררו משם, להיותו עולה
למעלה, שמאחר שעשו נפל בשבירה מאד למטה, לכך נצטרך
יעקב להשפיל את עצמו כל כך בכמה ירידות והשפלות, 'עד
גשתו עד אחיו', דהיינו, עד גשתו אל הטוב שבעשו המובלע
ברע, לברר אותו משם, ולהעלותו למעלה כנ״ל" (מאה"ז תקס"ה
ח"א).
"עד גשתו עד אחיו" 73 , פירוש: עד שגשש ופגע
באחיו, דהיינו, שליקט את הטוב שבעשו – בחינת
לבונה – שעל ידי זה הוא אחיו של יעקב,
שהמקיף והפנימי נלקחו ממקום אחד.
ואזי, "וירץ עשו לקראתו" 74 – עשו, הוא כח
המלובש בעשו הגשמי, רץ ממטה למעלה
לקראתו, וכמשל הנרות שבטלים לאבוקה כאשר
נקרבו אורם לאור האבוקה כו'.
אזי אחר כך 'וירץ עשו לקראתו' וכו'.
"פירוש: תיכף כשבא יעקב לשם, שנגש אל 'אחיו',
היינו, אל בחינת הטוב שבעשו ע״י ההשתחואות – המה
הירידות ונפילות ז' פעמים כנ״ל – אזי, כשראה הניצוץ הטוב
שבעשו את גילוי אור הגדול של בחינת יעקב, אזי נכלל
ונתבטל בו לגמרי, כביטול הנר בפני האבוקה, ששואבת
האבוקה את אור הנר אליה, עד שמסתלק אור הנר מן
הפתילה ונכלל במאור הגדול של האבוקה. כך על דרך משל,
כשנתגלה אור הגדול של בחינת יעקב, אזי נכלל הניצוץ הטוב
שבעשו ונתעלה אליו ונכלל בו לגמרי (ועל ידי זה גופא היה
הבירור שלו, שנתעלה מן הרע שהיה מעורב בו, ונכלל באור
הגדול של יעקב) . . . 75
וזהו שכתוב 'וירץ עשו לקראתו', שרץ הטוב שבעשו
לקראת אור הגדול של יעקב ליכלל בו, ונתאחד עמו ביחוד
73 ) שם.
74 ) בראשית לג, ד.
75 ) עוד אופן להבין ענין זה: "או כמו עד״מ כשמקרבין שני נרות זה לזה,
האחת דלוקה והאחת כבויה, רק עשן הפתילה שהובהבה עולה בנר השניה
הדולקת, אזי ממשיך העשן העולה מן הכבויה אל הדלוקה את אור הנר
הדלוקה לכבויה ומדלקת אותה. כמו כן על דרך משל למעלה: כשהגיע יעקב
ונגש אל בחינת הטוב שבעשו, אזי, נתעלה הטוב ונכלל באור הגדול של יעקב
כו׳" (מאה"ז תקס"ה ח"א).
21
אמיתי, ונתברר מן הרע שהיה מעורב בו כנ״ל" (מאה"ז תקס"ה
ח"א).
ואחר שנברר בחינת הטוב שבו, אזי "ויחבקהו"
מלמעלה למטה, [דהיינו] שנכנס המקיף עליון גם
כן ביעקב.
"פירוש:
לאחר שנתברר הטוב שבעשו מן השבירה, וחזר לשרשו
הנעלה – אל בחינת המקיף דתוהו, אזי חיבק עשו ליעקב,
כנ״ל, ששרשו של עשו הוא למעלה משרשו של יעקב, רק
שנפל דרך שבירה למטה, אבל אחר כך, כשנתברר מן
השבירה, אזי חזר לשרשו הנעלה משרשו של יעקב, כמ״ש
'אשת חיל עטרת בעלה' כו׳, שכמו כן יהיה לעתיד לבוא,
לאחר גמר כל הבירורין, שיתעלה שם ב״ן לשרשו שם ס״ג
שלמעלה ממ״ה המברר אותו כו׳.
וכמו כן היה במעשה האבות (אשר הוא סימן לבנים
כנ״ל), שלאחר שנתברר עשו, אזי חיבק הוא ליעקב, מפני
שנתעלה [עשו] לשרשו הנעלה משרשו של יעקב, להיות אין
בה כח כל כך לעלות מעצמה זולת ע״י סיוע של הדכר, ע״י
החיבוק שמחבק אותה, שעל ידי זה נותן בה כח לעלות אליו
כו', וכמ״ש 'שמאלו תחת לראשי, וימינו תחבקני' וכו',
'וימינו' דוקא של הדכר עליון יחבק את הנוקא, להעלותה
אליו על ידי זה כנ״ל. כמו כן היה – להבדיל – בעשו,
כשנתברר ונתעלה לשרשו, [אזי] חיבק הוא את בחינת יעקב
מלמעלה למטה בכדי להעלותו אליו לשרשו הנעלה כנ״ל"
(מאה"ז שם).
ונמצא: שנכללו ביעקב כל הבחינות כנ"ל.
ועל ידי זה "וישקהו" 76 – בחינת נשיקין.
"הנה, זהו בחינת 'אתדבקות רוחא ברוחא', שנתייחד
יעקב ועשו אחיו ביחוד אמיתי, מאחר שעשו כבר נתברר
ונתעלה לשרשו – בחינת עולם התוהו שהוא 'עולם הנקודים'
– על כן, נתייחדו אז שניהם יעקב ועשו, דהיינו, שנתייחד
בחינת המקיף דתוהו דעשו עם בחינת אור פנימי דתיקון
דיעקב, ונתאחדו ביחוד אמיתי. וזהו בחינת הנשיקין, שהוא
'אתדבקות רוחא ברוחא' ביחוד אמיתי. וזהו בחינת הנשיקין
76 ) שם.
שהוא אתדבקות רוחא ברוחא ביחוד אמיתי ממש כנ״ל"
(מאה"ז שם).
ונקוד עליו בחינת נקודות, הוא בחינת חכמה.
והיינו, לפי שבשבירה היה הסתלקות חכמה,
ועתה, אחר הבירור, הנה נתגלה.
"אך, מה שנקוד על 'וישקהו', הענין הוא:
דהנה, נתבאר לעיל ששרשו של עשו הוא מבחינת 'עולם
הנקודים', רק כשנפל בשבירה למטה, אזי נסתלקו אורות
הנקודים למעלה. ועתה, כשנתברר עשו וחזר לשרשו הנעלה,
אזי נתגלו אורות הנקודים להאיר כבתחילה, כמקודם
השבירה, לכך, נקוד על 'וישקהו', דהיינו, כאשר נתברר עשו
ונתחבר עם יעקב ביחוד אמיתי בבחינת נשיקין, אזי נתגלה
אליהם מבחינת שרשו של עשו האורות דנקודים, להאיר
עליהם בבחינת גילוי.
ולכן, נתגלה הנקודות להיות נקוד על 'וישקהו'.
(וכנודע שטעמים הוא בחכמה, וכשהי׳ השבירה
בנקודים, אזי נסתלקו אורות דנקודים – היינו, שנסתלק אור
החכמה מלהאיר בבחינת גילוי – ועתה, חזרה אור החכמה
להאיר עליהם בבחינת גילוי, והיינו, הנקודות שעל
'וישקהו')" (מאה"ז שם).
. ואחר כך "וַ י בכּוּ" 77
"הנה, ידוע שכאשר מתחברים משפיע ומקבל שלמעלה
– זעיר אנפין, ונוקבא – להזדווג יחד, מוכרח להתגלות
עליהם אור גדול ונעלה שלמעלה משניהם – מן המשפיע
ומקבל יחד כו׳.
כמו כן כאן, כאשר נתברר עשו לחזור לשרשו הנעלה
משרשו של יעקב, ונתאחד עם יעקב אחיו, דהיינו, שנתחברו
האור מקיף [עשו, תוהו] והאור פנימי [יעקב, תיקון], שהוא
בחינת משפיע ומקבל ביחד כנ״ל – אזי נתגלה עליהם
מלמעלה אור גדול ונעלה משניהם, והיינו, שנמשך עליהם
בחינת אור הכתר, ששרשו מעקודים, שלמעלה מן החכמה
ששרשה מנקודים כו׳, וכאשר נתגלה זאת עליהם, לכן בכו
שניהם, כי ענין הבכי' הוא בהתגלות אור הכתר שלמעלה מן
החכמה דוקא" (מאה"ז שם).
77 ) שם.
22
[בכדי להבין הענין הפנימי בזה, מקדים לבאר
תוכן ענין הבכיה בפשטות, היינו, הסיבה לענין
לבכיה גשמית:]
הנה, בכיה היא מפני שמחה או מרירות, שעל ידי
כיווץ במוח, דוחה המותרות בליחות הדמעות.
"כמו על דרך משל למטה בנפש האדם, כשנתבשר איזה
בשורה טובה פתאום, אשר לא יוכל כלי השכל שלו לקבלו
לתוכו מרוב אור השמחה והתענוג הגדול עד שמקיף את
השכל מלמעלה, אזי יבכה בדמעות מרוב השמחה", שכן
"כשאין הכלי יכולה לקבל גודל אור השמחה, אזי הוא
להיפך, שמחמת שאין כלי המוח יכולה לקבל האור לתוכו,
אזי הוא מכווץ את כלי המוח ודוחה ממנו מותרות הליחות,
שהם הדמעות היורדים ממנו [שהדמעות הם פסולת הגבורות
כו'] . . וכמו כן להיפוך, מחמת גודל אנחת לב עד שאין הכלי
יכולה לקבל, זולגים מעיניו דמעות" (מאה"ז שם).
[מביא דוגמא לבכי' מחמת שמחה:]
ועל ידי שמחה הוא כמו שכתוב בזוהר שיר
השירים 78 , גבי 'רבי עקיבה שזלגו עיניו כו'
[דמעות]'.
"כמו שמצינו ברבי עקיבא כששמע חידושי התורה
מתיקות התורה, כמ"ש בזהר בשיר השירים כו', שאמר: 'לא
יכילנא למסבל', וזלגו עינו דמעות כו'" (מאה"ז שם).
והיינו, לפי שהשמחה הוא התפשטות החיות, כמו
. שכתוב "ושמועה טובה תדשן עצם" 79
וכמעשה דאספסיינוס 80 כו'.
הוא הילוך הדם בעורקים וכן ברוח החיות שבו,
וכן בהמשכות מוחין חדשים, כי יש בחינת ' עבּוּר'
'יניקה' 'מוחין'.
78 ) ראה מדרש הנעלם בזהר וירא צח, ב. לקו"ת תצא לז, ד. לקו"ש ח"ט
. ע' 208
79 ) משלי טו, ל.
80 ) גיטין דף נו, ב.
והנה, כשיש כלי למטה לקבל השמחה, אז היא
מתפשטת ונותנת מוחין חדשים, וכן על ידי זה
מתפשט רוח החיים 'לדשן עצם' כנ"ל.
אבל כשהכלי שלמטה קטן מ ה כיל, אזי מתקבץ
במוח, ודוחה המותרות בליחות הדמעות [כנ"ל].
[ועל פי זה יבואר הסוד במה שהיה אצל יעקב
ועשו – 'ויבכו':]
וענין זה היה גם כן גבי יעקב ועשו, שהיה התגלות
בחינת כתר למעלה מעלה כו׳ [לפעול החיבור
ביניהם], והיה רוב שמחה, [מכיון] שנתקרבו כל כך
מעלה מעלה עם מה שנפל למטה מטה בריחוק
בשבירת הכלים – עשו ויעקב, כמו שני אחין
שלא ראו זה את זה זמן רב מאז היה שבירת
הכלים.
"כמו כן על דרך משל הי' הבכייה של יעקב ועשיו,
כשנתברר עשו מן השבירה, וחזר לשרשו הנעלה, ונתייחד עם
יעקב אחיו, [אזי] בכו שניהם מגודל השמחה, שלא נתראו יחד
בקירוב אמיתי מזמן שנשברו הכלים דתוהו, שנתרחקו עשו
מיעקב אחיו, ונפל למטה בשבירה. ועתה, כשנתברר וחזר
לשרשו הנעלה, ונתאחד עם יעקב – בכו מרוב השמחה, עד
שנתגלה אליהם בחי׳ אור הכתר שלמעלה מהחכמה, שמזה
נסתעף הבכייה כנ״ל.
(כמשל ב׳ אוהבים שלא נתראו פנים זמן כביר [- רב],
שהיו מרוחקים זה מזה, ואחר כך כשנתקרבו בכו בדמעות
מרוב השמחה שלמעלה מן הכלי. כמו כן על דרך משל
למעלה, יעקב ועשו היו מרוחקים זמן כביר – מזמן שנשברו
הכלים דתוהו, לכן, עתה כשנתקרבו יחד ביחוד אמיתי בכו
בדמעות מרוב השמחה שלמעלה מן הכלים, דהיינו, בחינת
התגלות אור הכתר דעקודים עליהם כנ״ל" (מאה"ז שם).
וזהו שכתוב לעתיד לבוא: " בּ בּ כי יָ באוּ" 81 – שעל
ידי בחינת בכיה דוקא, שהוא על ידי התגלות
מדרגות הגבוהות כו'.
"וּ ב תחֲ נוּ נים אוֹ בי לם אֶ ל נחֲ לי מ ים".
81 ) ירמיה לא, ח.
* * *
לעילוי נשמת
בתיה בת שלמה הלוי ע"ה
נפטרה ביום כ"ה תמוז
* * *
לזכות
החתן התמים מנחם שיחי' קרינסקי
והכלה מרת רבקה רינה שתחי' סיגל
לרגל נישואיהם בשעה טובה ומוצלחת
ו' כסלו ה'תשע"ג
נדבת
הרב ארי'ה הלוי שיחי'
סיגל
מנדבים חודשיים – 25
לזכות
רפו"ש לראובן אברהם בן עטל
* * *
לזכות
הרה"ת ר' אברהם דוד ומרת רחל
לאה
טיברג
* * *
לזכות
לוי וזוגתו מרת רבקה לאה
ובניהם חי' מושקא, ומנחם
מענדל
געלב
* * *
לזכות
הרה"ת ר' שרגא פייועל
בראוד
* * *
לזכות
הרה"ת ר' יוסף
רסקין וכל משפחתו
שיתברכו בכל טוב סלה
* * *
לזכות
הבחור התמים אליה
סילפין
שיתברך בכל טוב סלה
* * *
לזכות
הרה"ת ר' נפתלי
מיכאלאווסקי וכל משפחתו
שיתברכו בכל טוב סלה
* * *
לזכות
הרה"ת ר' אברהם
אברמסון וכל משפחתו
שיתברכו בכל טוב סלה
* * *
לזכות
הבחור התמים מיכאל
זהבי
שיתברך בכל טוב סלה
מנדבים חודשיים – 25
לזכות
הרה"ת ר' ישראל מאיר
אברמסון וכל משפחתו
שיתברכו בכל טוב סלה
* * *
לעילוי נשמת
הרה"ת אברהם ישעי' בהרה"ת
עובדי' ע"ה
שטראקס
* * *
לזכות
בת שבע שתחי' בת
הרה"ת יוחנן מרזוב
וכל משפחתו
* * *
לזכות
דינה בת שבע
שתתברך בכל טוב סלה
* * *
לזכות
פערל רייזל בת
אהובה ברכה
שתתברך בכל טוב סלה
* * *
לזכות
הבחור התמים יהושוע
בירקאוויץ
שיתברך בכל טוב סלה
* * *
לעילוי נשמת
רבקה אלטא בת
חנה לאה
עליה השלום
* * *
לעילוי נשמת
הילדה היקרה עדאל שיינא ע"ה
בת הרה"ת מרדכי אליה יבדל
לחיים טובים וארוכים
האנאווער
* * *
מנדבים חודשיים – 25
לזכות
הרה"ת ר' אביגדור
סימאנדס וכל משפחתו
שיתברכו בכל טוב סלה
* * *
לזכות
הרה"ת ר' חיים משה
וזוגתו מנוחה רחל ובניהם
מנחם מענדל ופעסיא
שיתברכו בכל טוב סלה
* * *
לזכות
כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו
ולזכות
הרבנית הצדקנית, הרבנית חי'
מושקא
* * *
לזכות
ולרפואה שלימה וקרובה עבור
חי' אלה שתחי' בת ריסא
ולזכות
עבור עמנואל בן חי' סאשה
* * *
מנדבים חודשיים - 50
לזכות
הרה"ת ר' לוי הלוי בן שרה
וזוגתו מרת שיינא מלכה בת רחל
ובניהם יהודית, צבי הירש הלוי, חי' מושקא בת שיינא מלכה
שיתברכו בכל טוב סלה בבני חיי מזוני ובכולם רווחי
* * *
לזכות
משפחת אהרן
שיתברכו בכל טוב סלה בבני חיי מזוני ובכולם רווחי
מנדבים חודשיים - 100
לזכות
הרה"ת ר' שמואל דוד וזוגתו שיחיו
ניומאן
וכל משפחתם
שיתברכו בכל טוב סלה בבני חיי מזוני ובכולם רווחי
* * *
הוד והדר פעלם וצדקתם עומדת לעד
מנדבים חודשיים - 200
השליח הרה"ת ר' יוסף יצחק שי'
מינץ
לזכות
הילדים מנחם מענדל, אייזיק גרשון, צמח, משה, וחי' מושקא
שיחיו
מינץ
שיהיו להם ברכות בכל מכל כל בטוב הנראה והנגלה, ושירוו
מהם הוריהם אידישע חסידישע נחת
* * *
ר' יוסף שי' הלוי
גורביץ
לזכות
כל משפחתו
שיהיו להם ברכות בטוב הנראה והנגלה בכל מכל כל, ושירוו
מהם הוריהם אידישע חסידישע נחת
להזמין או להקדיש את הגליונות הבאים או לשלוח הערות נא ליצור קשר עם לוי געלב 310-938-4016
This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.
או באימייל
To receive by email or to sponsor (weekly or maamar in sefer),
please call 310-938-4016, or email This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.
