ארץ זבת חלב ודבש

נכתב על ידי רונן שמואל הלוי

שבחים רבים נאמרו על ארץ ישראל בפרשת השבוע,
ואולי המפורסם מכולם הוא 'ארץ זבת חלב ודבש'. הפירוש הפשוט של הפסוק הוא שארץ ישראל כל כך שופעת אוצרות חקלאיים, עד כדי כך שהבהמות שאוכלות את תבואת הארץ נוטפות חלב, וכן גם הדבש מהפירות מטפטף על הארץ מרוב שפע.

כך הגמרא מפרשת את הפסוק, במסכת כתובות דף קיא עמוד ב:

"רמי בר יחזקאל איקלע [=נקלע, כלומר הגיע] לבני ברק, חזנהו להנהו עיזי [=ראה את אותן עיזים] דקאכלן תותי תאיני [=שאוכלות תחת התאנים, כלומר: תחת עצי התאנה העיזים היו מלחכות עשב], וקנטיף דובשא מתאיני [=והיה נוטף דבש מהתאנים מרוב מתיקותן ועסיסיותן] וחלבא טייף מנייהו [=וחלב היה נוטף מהן, כלומר מרוב שהעיזים היו מבורכות ושבעות היה החלב נוטף מהן] ומיערב בהדי הדדי [=ומתערב יחד עם הדבש], אמר [רמי בר יחזקאל]: היינו זבת חלב ודבש".

הרב צבי יהודה קוק זצ"ל נהג להסביר, שמעבר לפשט על השפע העצום של ארץ ישראל, יש כאן עומק נוסף: הדבש והחלב הם שני דברים שבאים מהטומאה והופכים לטהורים. בדרך כלל יש עיקרון חד משמעי, שהיוצא מן הטהור טהור, והיוצא מן הטמא טמא. כלומר – כל דבר שיוצא מבעל חיים טמא הוא עצמו טמא ואסור באכילה. לדוגמא – חלב של פרה מותר בשתיה, כיוון שהפרה עצמה היא בעל חיים טהור. אבל לעומת זאת חלב של כלבה או חלב של לביאה אסור בשתיה מכיוון שהכלבה והלביאה עצמן אסורות באכילה.

הדבש והחלב הם לכאורה יוצאי דופן: הדבש בא מהדבורה, הלוקחת את הצוף מהפרחים, נושאת אותו בתוך גופה ואחר כך פולטת אותו בתור דבש. הדבורה עצמה היא בעל חיים אסור באכילה, ובכל זאת הדבש היוצא ממנה טהור ומותר באכילה.

לא זו בלבד: שאלה מעניינת שאלו את ר' אברהם אבן עזרא – היום אמנם זה לא קורה כמובן, אך בזמנם פעמים רבות בתוך הדבש היו נשארות רגליים וכנפיים של דבורים, שהיו מייצרות את הדבש ורגליהם וכנפיהם היו נדבקות לדבש... אם כן, שאלו את ר' אברהם אבן עזרא, האם מותר לאכול מן הדבש, הרי מעורבים בו חלקים של דבורים – ודבורה היא כמובן בעל חיים אסור באכילה!

ר' אברהם אבן עזרא ענה להם במשפט מיוחד:

"פרשנו, רעבתן שבדבש נתבער ונשרף!"

כלומר: כבר ביארנו ופירשנו, שהדבורה הרעבתנית שהגיעה לדבש והשאירה בו רגל או כנף – כאילו נתבערה ונשרפה ובטלה לגמרי, והדבש מותר באכילה אפילו אם יש בו חלקי דבורים! שוב – הדבש הופך טמא לטהור!

והמיוחד במשפט הזה הוא שאפשר לקרוא אותו גם ישר והפוך, וגם בארבע דרכים שונות בריבוע קסם:

פ

ר

ש

נ

ו

ר

ע

ב

ת

נ

ש

ב

ד

ב

ש

נ

ת

ב

ע

ר

ו

נ

ש

ר

פ

 

שימו לב שאפשר לקרוא קדימה ואחורה, למעלה ולמטה! גאונות...

על החלב אומרים חז"ל "דם נעכר ונעשה חלב", כלומר שהחלב של הפרה או של הכבשה שאנחנו שותים מיוצר מהדם – שכמובן אסור לטעום ממנו, ובכל זאת החלב עצמו מותר באכילה. אם כן, גם הדבש וגם החלב באים מן הטומאה, מדברים שאסורים באכילה, והופכים להיות מותרים.

ארץ ישראל היא ארץ זבת חלב ודבש – ארץ שיש בה יכולת להפוך גם את הטמא לטהור: התפיסה הרגילה היא שקדושה מצויה רק בתורה, במצוות, בבית הכנסת וכדומה. לעומת הדברים המקודשים בחיים יש מציאות של חולין – העבודה שכל אחד מאיתנו מתפרנס ממנה, הבית שבו אנחנו גרים, האוכל שאותו אנחנו אוכלים – כל אלו הם חולין ואין בהם קודש. או לפחות, כך נראה במבט ראשון. המעלה המיוחדת של ארץ ישראל היא היכולת לקדש גם את עולם החולין! לראות את החשיבות והקדושה גם בדברים חומריים ושקשורים לכאורה לעולם החולין. להבין שגם פרנסה היא דבר בעל ערך רוחני ויהודי, גם זוגיות פשוטה – זכו שכינה ביניהם, גם בית שיהודי בונה בארץ ישראל זה יישוב ארץ ישראל, וגם אומנות וספרות חשובים כדי לעדן את הנפש ולבטא את כוחותיה.

לא כל דבר הוא קדוש. יש גם דברים פסולים, דברים שאסורים על פי התורה, יש גם דברים שגם אם הם לא אסורים על פי התורה, ובכל זאת הם בזבוז זמן מוחלט שאינו עולה בקנה אחד עם רוח ההלכה  ורצון ה'. אבל בכל תחום – אומנות, מוזיקה, ספרות, הנדסה, הייטק, עריכת דין, פסיכולוגיה, ועוד ועוד – ניתן להוציא טהור מטמא, או במילים אחרות למצוא את הקודש ואת רצון ה' בכל הפינות הנסתרות ביותר בעולם החומרי.

להורדת העלון המלא 

Wednesday the 24th. PointLink. מתנה טובה יש לי בבית גנזי ברצוני ליתנה וישראל לך והודיעם